Jukat — Zohar

Jukat

Jukat — Zohar en Bet HaMidrash: el texto hebreo y su traducción al español, con Rashi y los grandes comentaristas. Gratis, en línea.

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר (במדבר י״ט:א׳-ב׳) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לֵאמֹר וְגוֹ'. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (דברים ד׳:מ״ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. תָּא חֲזֵי, מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא קַדִּישִׁין אִינּוּן, עִלָּאִין אִינּוּן, מְתִיקִין אִינּוּן. כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהילים י״ט:י״א) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְגוֹ'. מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלּוּ קָאִים כָּל יוֹמָא עַל טוּרָא דְּסִינַי וְקַבִּיל אוֹרַיְיתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים כ״ז:ט׳) הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא.

כְּתִיב הָכָא זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וּכְתִיב וְזֹאת הַתּוֹרָה, מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה הוּא, וְהָכִי אוֹלִיפְנָא, וְזֹאת הַתּוֹרָה: לְאַחֲזָאָה כֹּלָּא בְּיִחוּדָא חַד, וּלְאַכְלְלָא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא חַד. בְּגִינֵי כַּךְ וְזֹאת הַתּוֹרָה. אֲמַאי תּוֹסֶפֶת וָא"ו. אֶלָּא הָא אִתְּמַר, לְאַחֲזָאָה דְּכֹלָּא חַד, בְּלָא פִּרוּדָא. וְזֹאת: כְּלַל וּפְרָט כַּחֲדָא, דְּכַר וְנוּקְבָּא. וּבְגִין כָּךְ וְזֹאת הַתּוֹרָה וַדַּאי. אֲבָל זֹאת בְּלָא תּוֹסֶפֶת וָא"ו, חֻקַּת הַתּוֹרָה וַדַּאי, וְלָא הַתּוֹרָה, דִּינָא דְּאוֹרַיְיתָא, גְּזֵרָה דְּאוֹרַיְיתָא.AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES AND UNTO AARON SAYING, THIS (ZOth) IS THE STATUTE OF THE LAW WHICH THE LORD HATH COMMANDED, SAYING. R. Jose said: ‘This passage commences simply, “This is the statute of the law”, but in another passage we find, “Now this (ve-ZOth) is the law which Moses set before the children of Israel” (Deut. 4, 44). Why this difference? As we have learnt, because the addition of the vau (now) indicates the complete union of all, of the Community of Israel with the Holy One, blessed be He; and such is the essence of the Torah.

תָּא חֲזֵי, (במדבר ח׳:כ״ד) זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם, וְלָא וְזֹאת. דְּהָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא (קשיא) קָא אַתְיָין, וְלָא מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהָא כְּתִיב (במדבר ד׳:י״ט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ. וְדָא בְּלֵיוָאֵי אִתְּמַר, וְאַתְּ אַמְרַת זֹאת וְלָא וְזֹאת. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, וּקְרָא מוֹכַח, מַאן דְּאָחִיד סָמָא דְּמוֹתָא, אִי לָא יְעָרַב בֵּיהּ סָמָא דְּחַיֵּי, הָא וַדַּאי יְמוּת. וְעַל דָּא, וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ, וְלֹא יָמוּתוּ, בְּגִין דְּסָמָא דְּחַיֵּי מְעֻרָב בַּהֲדֵיהּ, וְזֹאת עֲשׂוּ וְחָיוּ וְלֹא יָמוּתוּ, וַדַּאי וְזֹאת אִצְטְרִיךְ לְהוּ, וְלָא זֹאת. בְּגִינֵי כַּךְ וְזֹאת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ, בְּיִחוּדָא חַד, בְּיִחוּדָא שְׁלִים, כְּלָלָא דִּדְכַר וְנוּקְבָּא. ו"ה. זֹאת: ה' בִּלְחוֹדוֹי, וְעַל דָּא זֹאת חוּקַּת הַתּוֹרָה.But where this vau is absent, there we have only the “statute of the Law” and not the Law itself.’

Zohar, Chukat 1