Haguiga — Talmud Yerushalmi

Haguiga

Haguiga — Talmud Yerushalmi sur Beth HaMidrash : le texte hébreu et sa traduction française, avec Rachi et les grands commentateurs. Gratuit, en ligne.

משנה: הַכֹּל חַיָיבִין בָּרְיָיה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָן מְשׁוחְרָרִים הַחִיגֵּר וְהַסּוּמֶא וְהַחוֹלֶה וְהַקָּטָן וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו. אֵיזֶהוּ קָטָן כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר שָׁלשׁ רְגָלִים:Tous les Israélites sont tenus de voir (de se présenter) au Temple, lors des trois fêtes, sauf les sourds, les idiots, les enfants, les défectueux (aux organes bouchés), les androgynes, les femmes, les esclaves non affranchis, les boiteux, les aveugles, les malades, les vieillards, enfin tous ceux qui ne pourraient pas y monter seuls à pied. On appelle enfant le garçon trop petit pour monter sur l’épaule de son père et aller ainsi de la ville de Jérusalem à la Montagne sainte. Tel est l’avis des Shammaïtes; selon les Hillélites, c’est l’enfant encore trop faible pour faire le trajet de la ville à la montagne, en se tenant à la main de son père, car il est dit (Ex 23, 14): trois µylgr (mot signifiant: fois, fêtes et pieds).

הלכה: הַכֹּל חַיָיבִין בָּרְאִיָיה כול׳. מַתְנִיתָה בִרְאִיַית קָרְבָּן. אֲבָל בִּרְאִיַית פָּנִים אֲפִילוּ קָטָן חַיָיב. מִן הָדָא הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. וְאֵין קָטָן גָּדוֹל מִטַּף.La Mishna, en signalant l’obligation de la vue, l’applique au sacrifice que celle-ci entraîne; mais la simple visite est obligatoire même pour les enfants, comme il est dit (Dt 31, 12): Réunis le peuple, hommes, femmes et les nouveaux-nés, dernier terme qui comprend, au moins, les enfants.

דְּתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי יוֹחָנַן בֶּן בְּרוֹקָה וְרִבִּי אֶלְעָזָר חַסְמָא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין מִיַּבְנֶה לְלוֹד וְהִקְבִּילוּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּבְקִיעִין. אָמַר לָהֶן. מַה חִידּוּשׁ הָיָה לָכֶם בְּבֵית הַמִּדִרָשׁ הַיּוֹם. אָמְרוּ לוֹ. הַכֹּל תַּלְמִידֶיךָ וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִין. אָמַר לָהֶן. אַף עַל פִּי כֵן אֵי אֶיפְשַׁר לְבֵית הַמִּדְרַשׁ שֶׁלֹּא יְהֵא בוֹ דָבָר חָדָשׁ בְּכָל יוֹם. מִי שָׁבַת שָׁם. אָמְרוּ לוֹ. רִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. מֶה הָיתָה פַרְשָׁתוֹ. הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. פַּתַח בָּהּ אָמַר. הוֹאִיל וְהָאֲנָשִׁים בָּאִין לִלְמֹד וְהַנָּשִׁים לְשְׁמוֹעַ. הַטָּף לָמָּה בָא. אֶלָּא כְדֵי לִיתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶן. אָמַר לָהֶן. אֵין הַדּוֹר יָתוֹם שֶׁרִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְתוֹכוֹ.On a enseigné: il est arrivé à R. Yohanan b. Broqa et R. Éléazar b. Hasma, d’aller de Yabneh à Lod; R. Josué l’accueillit à Beqiin. —Qu’avez-vous de neuf aujourd’hui en fait d’exposé exégétique, demanda R. Éléazar? — Tous sont tes disciples, lui répondit-on, et nous voulons boire de tes eaux. —Il n’est pourtant pas possible, dit-il, que dans une telle salle d’études, il n’y ait rien de nouveau. —A qui est-ce le tour cette semaine d’occuper la chaire? —A R. Éléazar b. Azaria; il avait à expliquer ces mots (ib.): Réunis le peuple, hommes et femmes, ainsi que les enfants. —Il commença et dit: puisque les hommes viennent apprendre et les femmes écouter, à quoi bon parler des enfants (qui forcément les accompagnent)? -C’est pour en attribuer le mérite à ceux qui les amènent. — Heureuse la génération, dit le premier, qui possède R. Éléazar b. Azaria au milieu d’elle.

אַתָיָא דְרִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּלָא כְּבֶן עַזַּאי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי. חַיָיב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ.L’avis que vient d’exprimer R. Éléazar b. Azaria est opposé à celui de Ben Azaï, car il a été enseigné ailleurs: de ce que l’on a dit au sujet de l’eau amère (d’épreuve), il résulte, selon Ben Azaï, que l’homme est tenu d’enseigner la Loi à sa fille; de cette façon, elle saura que si (étant soupçonnée) elle boit de cette eau amère (d’épreuve) et qu’elle soit innocente, elle le doit à sa vertu (selon R. Éléazar b. Azaria, au contraire, la femme écoute seulement).–

חֵרֵשׁ. חֲבֵרַיָיא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. לְמַעַן יִשְׁמְעוּן וּלְמַעַן יִלְמְדוּן. עַד כְּדוֹן בִּמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. חֵרֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. לְמַעַן יִלְמְדוּן. וּלְמַעַן יְלַמֵּדוּן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא אָמְרָה דְלֵית כְּלָלוֹי דְרִבִּי כְלָלִין. דִּתַנִּינָן תַּמָּן. חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לֹא יִתְרוֹם. וְסָבְרִנָן מֵימַר. מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ חֵרֵשׁ. שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר [אֵינוֹ] חֵרֵשׁ. וְתַנִּינָן. הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֵרֶשֶׁת שֶׁחָלְצָה וְהַחוֹלֶצֶת לַקָּטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לוֹמַר. וְאָמַר וְאָמְרָה. וְתַנִּינָן. חֵרֵשׁ שֶׁדִּיבְּרוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר. וְדָא מְסַיְיעָה לְרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר. הָדָא אָמְרָה לֵית כְּלָלוֹי דְרִבִּי כְלָלִין.

Jerusalem Talmud Chagigah.1.1 · Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]