Contro Apione — Secondo Tempio

Contro Apione

Contro Apione — Secondo Tempio su Beth HaMidrash: il testo ebraico e la sua traduzione italiana, con Rashi e i grandi commentatori. Gratis, online.

נגד אַפּיוןAgainst Apion

הנה אני חושב, אפרודיטוס בחיר האנשים, שבספרי על הקדמוניות גליתי כהוגן לעיני כל קוראיו את דבר עמנו, עם היהודים. כי הוא עתיק־ימים מאד, והוא הראשון שעשה לו מעמד לעצמו. גם סיפרתי על דבר ראשית שבתו בארץ אשר היא לנו לנחלה כיום הזה. הספר ההוא מכיל דברי ימי חמשת אלפים שנה, וחובר על ידי מתוך ספרינו הקדושים בלשון־יונית. אולם רואה אני, כי רבים שמים לבם לדברי החרפות היוצאים מפי חורשי־רעה מתי־מספר, ואינם רוצים להאמין לדברים אשר כתבתי על הקדמוניות, ומביאים ראיה לטענה, שעמנו הוא צעיר לימים, באמרם שלא בא זכרו בספרי כותבי דברי הימים היונים. על כן אמרתי בלבי, כי ראוי לי לכתוב על אלה בקצרה, למען גלות את רעת המחרפים ואת מחשבות אונם דברי כזביהם, ולמען רפא את סכלות אלה (המאמינים לדבריהם), גם ללמד את כל הרוצה להכיר את האמת, לדעת ולהבין את קדמות עמנו, ואעיד לי לעדים על ישר דברי אנשים נאמנים מאד בעיני היונים על כל דברי קדומים, ואת הסופרים אשר כתבו עלינו חרפות ושקרים אוכיח על פניהם מתוך דברי עצמם. וגם אנסה להראות את שורש הדבר, אשר לא רבים מן היוונים שמו אותנו לזכרון בספרי הימים (מעשי ידם). ואולם אגלה גם את (הסופרים היונים) אשר לא פסחו על דברי־ימינו לעיני כל אשר לא ידעו אותם, או שמו פניהם כאילו לא ידעוּם.I SUPPOSE that by my books of the Antiquity of the Jews, most excellent Epaphroditus, have made it evident to those who peruse them, that our Jewish nation is of very great antiquity, and had a distinct subsistence of its own originally; as also, I have therein declared how we came to inhabit this country wherein we now live. Those Antiquities contain the history of five thousand years, and are taken out of our sacred books, but are translated by me into the Greek tongue. However, since I observe a considerable number of people giving ear to the reproaches that are laid against us by those who bear ill-will to us, and will not believe what I have written concerning the antiquity of our nation, while they take it for a plain sign that our nation is of a late date, because they are not so much as vouchsafed a bare mention by the most famous historiographers among the Grecians. I therefore have thought myself under an obligation to write somewhat briefly about these subjects, in order to convict those that reproach us of spite and voluntary falsehood, and to correct the ignorance of others, and withal to instruct all those who are desirous of knowing the truth of what great antiquity we really are. As for the witnesses whom I shall produce for the proof of what I say, they shall be such as are esteemed to be of the greatest reputation for truth, and the most skillful in the knowledge of all antiquity by the Greeks themselves. I will also show, that those who have written so reproachfully and falsely about us are to be convicted by what they have written themselves to the contrary. I shall also endeavor to give an account of the reasons why it hath so happened, that there have not been a great number of Greeks who have made mention of our nation in their histories. I will, however, bring those Grecians to light who have not omitted such our history, for the sake of those that either do not know them, or pretend not to know them already.

בראשונה אומר, כי מתמיהה מאוד דעת המאמינים, שבכל דברי קדומים יש לפנות רק אל סופרי היונים לבד, ולחקור את כל האמת מפיהם, ואין להאמין לנו ולשאר בני אדם. רואה אני שהפך הדבר יוצא לנו, אם לא נשעה ברעיונות רוח, רק נבקש לנו את האמת שבמעשים. כי הנה כל הדברים הם חדשים בקרב היונים – ואם תרצה לאמור: תמול־שלשום הגיעו לידם – לאמור: בנין הערים, כל דברי מלאכת מחשבת, וכן גם כתיבת החוקים. אך חדשה מכל אלה כמעט היא השקידה על כתיבת דברי הימים. כי בדבר המצרים והכשדים והכנענים‏ – איני רוצה למנות אותנו בכלל – גם הם (היונים) מודים, שהיתה להם מסורת המעשים לזכרון מראשית ימי קדומים, והתקיימה בהם כל הזמנים. כי אלה העמים ישבו כולם בארצות בטוחות מהפגעים שמצאו את ארצות שכניהם, והקפידו מאוד שלא יסוף זכר אחד המעשים שקרו אותם, רק קדשו כולם‏ גדולי חכמיהם בּספרי הצבּור.‏ אולם את מקומות יון מצאו פגעים רבים ונוראים, ומחו את זכרונות הימים הראשונים, ותמיד היו היונים מחדשים את חייהם‏, עד אשר חשב כל דור ודור, כי הוא תחילת כל הדורות.And now, in the first place, I cannot but greatly wonder at those men, who suppose that we must attend to none but Grecians, when we are inquiring about the most ancient facts, and must inform ourselves of their truth from them only, while we must not believe ourselves nor other men; for I am convinced that the very reverse is the truth of the case. I mean this, - if we will not be led by vain opinions, but will make inquiry after truth from facts themselves; for they will find that almost all which concerns the Greeks happened not long ago; nay, one may say, is of yesterday only. I speak of the building of their cities, the inventions of their arts, and the description of their laws; and as for their care about the writing down of their histories, it is very near the last thing they set about. However, they acknowledge themselves so far, that they were the Egyptians, the Chaldeans, and the Phoenicians (for I will not now reckon ourselves among them) that have preserved the memorials of the most ancient and most lasting traditions of mankind; for almost all these nations inhabit such countries as are least subject to destruction from the world about them; and these also have taken especial care to have nothing omitted of what was [remarkably] done among them; but their history was esteemed sacred, and put into public tables, as written by men of the greatest wisdom they had among them. But as for the place where the Grecians inhabit, ten thousand destructions have overtaken it, and blotted out the memory of former actions; so that they were ever beginning a new way of living, and supposed that every one of them was the origin of their new state.

רק באחרית הימים, ובקושי, למדו את תכונת האותיות. ואלה הרוצים להראות כי שימש להם הכתב מימים ראשונים, מתגאים באומרם שקיבלו אותו (היונים) מידי הכנענים ומידי קדֶם (קדמוס). אולם נבצר מאדם להראות כתב אחד שנשמר מן הימים ההם, במקדשים או בבתי גנזי הציבור. והן גם דבר (היונים) הנלחמים על טרויה מקץ שנים רבות (אחרי מות קדם) נמצא ספק גדול. ולא פורש אם ידעו את כתב האותיות, ואמנם קשט דברי אמת הוא, כי גם אלה לא ידעו את שימוש האותיות אשר בזמן הזה. והנה לא נמצא בקרב היונים ספר שהסכימו בו, כי הוא קודם בזמן לשירת הומרוס, וגלוי וידוע שחי האיש הזה אחרי מעשי טרויה, וגם עליו אומרים שלא השאיר את שירתו בכתב, רק נשארה בזכרון (בעל פה), וחוברה לקץ זמן מתוך שירים רבים, ועל כן נמצא בה הרבה כתובים המכחישים זה את זה. והאנשים אשר החלו בהם לכתוב ספרי דברי הימים, לאמר: קדמוס איש מילטוס, אקוסילאוס איש ארגוס, ואולי ירצה איש לקרוא בשמות עוד סופרים הבאים אחריהם – כולם חיו רק ימים מספר לפני עלות הפרסים על ארץ יון למלחמה. ואולם גם הראשונים מבין היונים שכתבו דברי חוכמה על השמים‏‏ ועל האלהים, כפרדיקס הסורי, או פיתגורס או תליס, הנה הכל מעידים עליהם פה אחד, כי היו תלמידי המצרים והכשדים, ומיעטו בכתיבתם, ודבריהם הם עתיקים מאוד בעיני היונים, וכמעט אינם רוצים להאמין כי נכתבו בידי אומריהם.It was also late, and with difficulty, that they came to know the letters they now use; for those who would advance their use of these letters to the greatest antiquity pretend that they learned them from the Phoenicians and from Cadmus; yet is nobody able to demonstrate that they have any writing preserved from that time, neither in their temples, nor in any other public monuments. This appears, because the time when those lived who went to the Trojan war, so many years afterward, is in great doubt, and great inquiry is made, whether the Greeks used their letters at that time; and the most prevailing opinion, and that nearest the truth, is, that their present way of using those letters was unknown at that time. However, there is not any writing which the Greeks agree to be genuine among them ancienter than Homer's Poems, who must plainly he confessed later than the siege of Troy; nay, the report goes, that even he did not leave his poems in writing, but that their memory was preserved in songs, and they were put together afterward, and that this is the reason of such a number of variations as are found in them. As for those who set themselves about writing their histories, I mean such as Cadmus of Miletus, and Acusilaus of Argos, and any others that may be mentioned as succeeding Acusilaus, they lived but a little while before the Persian expedition into Greece. But then for those that first introduced philosophy, and the consideration of things celestial and divine among them, such as Pherceydes the Syrian, and Pythagoras, and Thales, all with one consent agree, that they learned what they knew of the Egyptians and Chaldeans, and wrote but little And these are the things which are supposed to be the oldest of all among the Greeks; and they have much ado to believe that the writings ascribed to those men are genuine.

והן לאוולת תחשב לנו גאוות היוונים בהתאמרם, כי הם לבדם יודעים מעשי קדומים, ומסרו לנו מהם כל ישר דברי אמת, כי מי לא ילמד על נקלה מדברי סופריהם שלא כתבו מעולם את הדברים אשר ידעו לאשורם, רק כל אחד כתב על המעשים אשר דימה בנפשו. על כן הם מרבים להכחיש את דברי עצמם בספריהם, ואין הם יראים לספר דבר והפכו. למוזר יהיה לי ללמד את האנשים הבקיאים ממני בדבר הזה – כמה פעמים חלק הלניקוס על אבּוסילאוס בייחוסי משפחות, וכמה הירבה אקוסילאוס לתקן את דברי הסיודוס, ובאיזה דרך הראה אפורוס לדעת, כי שיקר הלניקוס ברוב דבריו, וטימיאוס פרסם אז שקרי אפורוס, ואת טימיאוס הכזיבו הסופרים הבאים אחריו, ואת הרודוטוס שמו הכל (כל האחרונים) לדובר שקרים. והנה בדבר מעשי הסקולים‏ לא רצה טימיאוס להודות לדברי אנטיוכיס ופיליסטס וקליס חבריהם, ובדברי ימי אתיקי לא השתוו יחד סופרי האתידות‏, ובדברי ימי ארגוס לא שמעו כותבי מעשי ארגוס איש לדברי רעהו. ולמה עוד להאריך על כותבי דברי ימי הערים והציבורים הקטנים מאלה? הן גם בספורי מלחמת הפרסים וכל פרטיה, הסופרים אנשי השם מכחישים האחד את משנהו. גם רבים חשבו עוון לתוקידידס, כי הרבה לדבר שקרים, אף כי נראה שדקדק מאד בכתבו את דברי ימי זמנו.How can it then be other than an absurd thing, for the Greeks to be so proud, and to vaunt themselves to be the only people that are acquainted with antiquity, and that have delivered the true accounts of those early times after an accurate manner? Nay, who is there that cannot easily gather from the Greek writers themselves, that they knew but little on any good foundation when they set to write, but rather wrote their histories from their own conjectures? Accordingly, they confute one another in their own books to purpose, and are not ashamed. to give us the most contradictory accounts of the same things; and I should spend my time to little purpose, if I should pretend to teach the Greeks that which they know better than I already, what a great disagreement there is between Hellanicus and Acusilaus about their genealogies; in how many eases Acusilaus corrects Hesiod: or after what manner Ephorus demonstrates Hellanicus to have told lies in the greatest part of his history; as does Timeus in like manner as to Ephorus, and the succeeding writers do to Timeus, and all the later writers do to Herodotus nor could Timeus agree with Antiochus and Philistius, or with Callias, about the Sicilian History, no more than do the several writers of the Athide follow one another about the Athenian affairs; nor do the historians the like, that wrote the Argolics, about the affairs of the Argives. And now what need I say any more about particular cities and smaller places, while in the most approved writers of the expedition of the Persians, and of the actions which were therein performed, there are so great differences? Nay, Thucydides himself is accused of some as writing what is false, although he seems to have given us the exactest history of the affairs of his own time.

Against Apion 1