Sefer HaYashar — Mussar

Sefer HaYashar

Sefer HaYashar — Mussar on Beth HaMidrash: the Hebrew text with its English translation, with Rashi and the major commentators. Free, online.

השער הראשון - סוד בריאת העולם.CHAPTER I The Mystery of the Creation of the World

מן הידוע, כי כל מבוקש יעיד על מבקשיו, וכל מעשה מעיד על תכונת עושהו, ועל כן ראוי לכל משכיל להתעסק במבחר העסקים, למען יהיה לאות על שכלו. ומזה ידענו, כי אין העסק הנבחר מכל העסקים והמעשה הנכבד מכל המעשים כי אם עבודת האל יתעלה, כי הוא יעיד על רוב שכל האדם ועל שלימותו. וכל חכמי העולם יאמינו וישכילו, כי השכל לא יוכל להשיג לבד משני דברים. האחד - הבורא והשני - הנברא, ואין עוד זולתם. וכן יאמינו, כי הבורא הקדמון, והנברא מחודש, וכי הבורא אין לו תחילה ולא תיכלה, ולכל נברא יש תחילה ותיכלה. וכן יאמינו, כי אין לבורא צורך לדבר בעבור כי כל נצרך הוא חסר לדבר שהוא צריך לו ובו יהיה שלם, והבורא שלם, על כן אין לו צורך לדבר. ואחרי אשר אין לו צורך לדבר, נלמד מזה כי הוא לא ברא עולמו לצורך, ואחרי אשר לא בראו לצורך, נוכל לדעת כי בראו נדבה לגמול טוב לזוכים לו, כאשר אמר (ישעיה מג) ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״. והראיה על זה מדרך הכתוב בבריאת העולם, כי במעשה בראשית הוא אומר על המאורות (בראשית א) ״ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ״. ולא אמר ״להאיר על השמים״ ולא ״לשמים״, כי אם ״על הארץ״, אם כן נדע כי לא נבראו המאורות לתועלת הבורא ולא להאיר לשמים, כי אם להאיר לארץ ויושביה. ועוד נכיר, כי אילו יהיה הנברא לתועלת הבורא היה קדמון כמוהו, כי תועלתו לא נפרדה ממנו, רק היתה מצויה עמו תמיד. ואחרי אשר נדע כי העולם מחודש ואינו קדמון, נדע כי טרם היות העולם לא נצרך הבורא אליו, וכאשר לא נצרך אליו טרם היותו, כן לא נצרך אליו אחר היותו, רק כל כוונתו בבריאתו העולם היתה לתועלתנו.It is obvious that anything that is desired testifies to the nature of him who desires it and that every deed testifies to the nature of him who performs it. It is, therefore, fitting for every intelligent person to engage in the choicest of occupations so that this will be a sign of his intelligence. From this we know that there is no occupation more choice and no deed more honored than the service of God, may He be exalted. For this testifies to the degree of intelligence that a man possesses and to his perfection. All the wise men of the world believe and understand that the intellect is able to grasp only two concepts: first, the Creator and second, that which was created. There is nothing else besides these. They thus believe that the Creator is first, Book 1:10, (Jerusalem: Eshkol, 1969-5729), p. 75. and that that which was fashioned is created ex nihilo, that the Creator is without a beginning and an end, and that every living thing has a beginning and an end. They thus believe that the Creator has no need of anything. For one who is in need lacks the thing of which he is in need, and by securing the thing which he needs, he becomes complete. But since the Creator is perfect, He has no need of anything at all. Since. He has no need of anything, it follows that He did not create the world to fill any need of His. Since He did not create the world for any need of His, we can deduce that He created it as a loving act to reward the good who merit such reward. Even as it is said (Isaiah 43:7), “Everyone that is called by My name, [And whom I have created for] My glory, I have formed him.” Proof of this is in the way Scripture describes the Creation of the world. In the act of the Creation concerning the lights, it says (Genesis 1:17), “And God set them in the firmament of the heaven to give light upon the earth”, and it does not say, “to give light to the heavens” or “toward the heavens,” but “upon the earth.” If this is so, we know that the luminaries were not created for any use of the Creator and not to give light to the heavens, but to give light to the earth and its inhabitants. We can also recognize logically that if that which was created was for the benefit of the Creator, then it would be just as eternal as He, for His benefit would not be separated from Him, but would be found with Him always. But since we know that the world is created and not eternal, we know that before there was a world the Creator did not have any need of it. Just as He had no need of it before it came into being, so did He have no need of it after it came into being; but all of His intent in His creation of the world was for our benefit.

ועוד נדע ונבין כי העולם לא בראו הבורא בעבור הרשעים והמכעיסים אותו, כי זה לא יחייב אותו השכל, ואולם בראו בעבור החסידים היודעים אלהותו והעובדים אותו כראוי, וכל כוונתו היתה לברוא החסידים, אך נבראו הרשעים מכח טבע הבריאה. וכאשר יש לפרי קליפה והמבחר הוא מה שבתוך הקליפה, כן החסידים הם פרי בריאת העולם, והרשעים הם כמו הקליפות. וכאשר נראה כוונת הזורע להצמיח החיטה לבדה, אבל כח הצמח יוציא עם החיטה באשה, ועם השושנה מיני קוצים, כך כוונת הבורא לברוא החסידים, אבל כח הבריאה יוציא עם החסידים רשעים, כי אין דבר נברא שלא יהיה ממנו שלושה חלקים: חלק נבחר וברור, כמו הסולת, וחלק הרפש והפיגולים והמותרות כמו התבן או הפסולת, וחלק בינוני, וכן תמצא בבני האדם חלק נבחר וזך והם החסידים, שהם הסולת או מבחר הפרי וחלק גרוע ומאוס והם הרשעים, אשר הם כמו הפסולת או התבן. ועל כן נאמר, כי לא נברא העולם בעבור הרשעים, כי אם בעבור החסידים, כאשר האילן לא נטעהו בעליו ולא יגע בעבור הקליפה, אלא בעבור מבחר הפרי אשר יתן.Furthermore, we know and understand that the Creator did not create the world for the sake of the wicked or those who anger Him, for reason cannot lead us to such a conclusion, but He created it for the sake of the pious, who acknowledge His divinity and serve Him properly. His intent was only to create the pious, but the wicked were created by virtue of the nature of creation. Just as a piece of fruit has a peel, the ‘bark’ of the cosmic tree or ‘The shell of the nut’ ". Gershom G. Scholem, Major Trends in Jewish Mysticism (New York: Schocken, 1946), p. 239. and that which is choice is what is within the peel, so the pious are the fruit of the creation of the world and the wicked are the peel . Just as we see that the intent of the sower of the seed is to cause wheat alone to grow, but that the strength of the sprout brings forth evil weeds with the wheat and that with the rose come all sorts of thorns, thus it is the intent of the Creator to create the pious, but by the virtue of the nature of creation, the wicked are brought forth with the pious. There is nothing that is created that cannot be divided into three parts: the choice or the purest part, which is like the finest flour; the inferior part, which consists of offal and worthless parts, such as straw or rubbish, and there is the part in between. Thus you find among human beings one part which is choice and pure, and these are the pious ones; they are like the fine flour or the choicest fruit. And then there is the less worthy and the rejected, and they are the wicked that are like the rubbish or straw. Therefore, we can say that the world was not created for the sake of the wicked, but for the sake of the pious. Just as in the case of a tree, its master did not plant it and labor for the sake of the peel, but for the sake of the choicest fruit that it will yield. (Hebrew) Jerusalem, Magnes: 1969, in Judaism Vol. 21:4, p. 499 deals with the famous controversy between the Schools of Shammai and Hillel, whether or not it would have been better for man never to have been born (Eruvin 13b). Urbach said that the question that exercised the two Schools was whether or not it would have been better for [the wicked] never to have been born. Friedman feels "unconvinced" that such is the plain meaning of the text. It is interesting to observe that the text which Urbach uses (p. 226) taken from the Ethics of the Fathers VI: 11 "Whatsoever the Holy One, blessed be He, created in His world, He created it only for His glory", as it is written, Everything that is called by my name and that I have created, I have formed it, yea, I have made it (Isaiah 43:7) contains the very same verse which was cited by our author in the beginning of this chapter. See p. 10, lines 21-22.

ועוד אנו רואים, השמים יתנועעו, וכל מתנועע יש לתנועתו תחילה ואחרי שיש תחילה לתנועתו, נדע כי יש לו התחלה וכי הוא נברא, כי התחלת תנועתו היא התחלתו. ואחרי שנדע כי יש לו תחילה, נדע כי קודם בריאתו לא היה לבורא צורך אליו, וכאשר לא נצרך אליו קודם בריאתו, כן לא נצרך אחרי בריאתו. כי הכח אשר היה לבורא קודם בריאתו, הוא שעמד אחרי בריאתו, לא חסר ולא הוסיף ולא התחלף, וכיון שכן, נדע כי כאשר לא נצרך אליו קודם בריאתו. כן לא נצרך אליו אחר בריאתו. ואם תאמר, כי הדבר אשר חייב הבורא לברוא העולם הוא צורך הבורא לעולם, נאמר, כי כח החיוב כופה את המחוייב לעשות הדבר, וידענו כי הבורא אין כח כופהו לעשות שום מעשה, אבל כחו חייב על הנבראים לצאת ליש מאין. ואם תאמר, למה חייב עליהם? כדי להכיר אלהותו, ולהראות כבוד גדולתו, ולשמוח במעשיו, כי כשיברא הבורא אדם חסיד ישמח בו. כאשר ישמח האב בהולידו בן משכיל וחכם, אשר יכיר כבוד אביו ויכבד לאביו כראוי, ישמח בו האב ויתפאר בו, ועל זה נאמר (תהילים קד) ״ישמח ה׳ במעשיו״.Furthermore, we see that the heavens are in motion, and every moving thing has a beginning to its motion translated by Shlomo Pines, (Chicago: University of Chicago Press, 1963), pp. 240-241. . Since there was a beginning to its motion, we know that it has a beginning and that it is created, for the beginning of its motion is in fact its genesis. Since we know that it has a beginning, we know that before its creation the Creator had no need of it. Just as He had no need of it before its creation, so did He have no need of it after its creation. For the same power which the Creator had before its creation remained with Him after its creation; there was nothing lacking in it, there was nothing added to it, nor did it change it. Inasmuch as this is so, we know that just as He did not need it before its creation, so did He not need it after its creation. But if you should say that the motivation which obligated the Creator to create the world was His need for the world, we will say that the power of an obligation bends the one obligated to do the thing. With regard to the Creator, however, there is no power that can bend Him to do any act, but it was His own power that compelled the created objects to go forth from nothingness into existence. If you should ask why he obligated the created things thus, it was in order to make His divinity known and to show the glory of His greatness and to rejoice in His acts. For when the Creator creates a pious man, He rejoices in him, just as a father rejoices when he begets an intelligent and wise son, who recognizes the glory of his father and honors his father properly. [In such a case] the father rejoices and glories in him, and thus it is said (Psalms 104:31), “Let the Lord rejoice in His works!”

ואחרי אשר התבאר כי לא נברא העולם לצורך. נאמר, כי נברא לסיבה גדולה, והיא עבודת הבורא יתברך, כי כאשר המלך לא ייקרא ״מלך״ עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר (משלי יד) ״ברב עם הדרת מלך״. כמו כן שם הבורא לא נקרא ״בורא״ עד אשר יהיה לו נברא, ולא נקרא ״אלהים״ עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר (ויקרא כו) ״והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם״. ואף על פי ששם האלהות לא יחסר בחסרון בני האדם ולא יוסיף בהם, אך בבריאת העולם היה ראוי להיקרא שם הבורא ״אלהים״. הדמיון, כי המכה יכול להכות, אבל לא ייקרא ״מכה״ עד אשר יהיה לו מוכה, ואם אין לו מוכה, בשביל זה לא יחסר כח המכה, אך במוכה יהיה ראוי להיקרא ״מכה״. וכן הבורא לא יחסר כחו בטרם נברא העולם, אך בבריאת העולם הוסיף שלימות שלו. וזו היא הסיבה אשר למענה נברא העולם. אם כן נדע ונשכיל כי בריאת העולם היא שלימות שם האלהות.Now that it has been made clear that the world was not created for any need of God, we can say that the world was created for a great reason and that that reason is the service of the Creator, blessed be He. For just as a king is not called king until he has a people, as it is said (Proverbs 14:28), “In the multitude of people is the king’s glory”, so similarly the name “Creator” cannot be applied to one unless there is something that He has created. He is not called “God’ until He has a people, as it is said (Leviticus 26:12), “And I will be your God and ye shall be My people.” Even though the Divine name does not lack anything, (Vilna: Romm. 1911), p. 21 observed "although the nations are absent from His land, God is God with or without people." because of the lack of men nor does It gain by them , nevertheless, in the creation of the world, it was fitting that the name of the Creator should be “God.” For example, the smiter can smite, but he is not called “the smiter” until he has smitten something. Even if there is no smitten object, there may be nothing lacking in the strength of the smiter, yet only when there is a smitten object is it proper to call the smiter by that name. Thus with the Creator, nothing was lacking in His power before the world was created, but in the creation of the world His perfection increased. This is the cause for which the world was created. Thus we know and understand that the Creation of the world was the perfection of God’s name.

Sefer HaYashar 1