Wajikra Rabba — Midrasch

Wajikra Rabba

Wajikra Rabba — Midrasch auf Beth HaMidrash: der hebräische Text und seine deutsche Übersetzung, mit Raschi und den großen Kommentatoren. Kostenlos, online.

וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי פָּתַח (תהלים קג, כ): בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ וגו', בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר אִם בָּעֶלְיוֹנִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר (תהלים קג, כא): בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו, הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בַּתַּחְתּוֹנִים, עֶלְיוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁהֵן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּתַפְקִידָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱמַר: בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו, אֲבָל תַּחְתּוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּתַפְקִידָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָךְ נֶאֱמַר: בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו וְלֹא כָל מַלְאָכָיו. דָּבָר אַחֵר, נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כ, טז): וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִיאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וגו', וְכִי מַלְאַךְ ה' הָיָה וַהֲלוֹא משֶׁה הָיָה, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ מַלְאָךְ, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהַנְּבִיאִים נִקְרָאִים מַלְאָכִים. וְדִכְוָתֵיהּ (שופטים ב, א): וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים, וְכִי מַלְאָךְ הָיָה וַהֲלוֹא פִּנְחָס הָיָה, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ מַלְאָךְ, אֶלָּא אָמַר רַבִּי סִימוֹן פִּנְחָס בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו, הָיוּ פָּנָיו בּוֹעֲרוֹת כַּלַּפִּידִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁל מָנוֹחַ מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ (שופטים יג, ו): [הנה] אִישׁ [ה]אֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, כַּסְּבוּרָה בוֹ שֶׁהוּא נָבִיא וְאֵינוֹ אֶלָּא מַלְאָךְ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִבֵּית אָב שֶׁלָּהֶן נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (חגי א, יג): וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה', הָא עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה לָמֵד שֶׁמִּבֵּית אָב שֶׁלָּהֶן נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, (תהלים קג, כ): גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה לְיוֹם אֶחָד, לְשַׁבָּת אֶחָת, לְחֹדֶשׁ אֶחָד, שֶׁמָּא לִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְדֵין חָמֵי חַקְלֵיהּ בָּיְרָה כַּרְמֵיהּ בָּיְרָה וְיָהֵב אַרְנוֹנָא וְשָׁתִיק, יֵשׁ לְךָ גִּבּוֹר גָּדוֹל מִזֶּה. וְאִם תֹּאמַר אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית, נֶאֱמַר כָּאן: עֹשֵׂי דְבָרוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים טו, ב): וְזֶה דְבַר הַשְּׁמִטָּה, מַה דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף דָּבָר הָאָמוּר כָּאן בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר. עֹשֵׂי דְבָרוֹ, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה וְאָמְרֵי (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מַשּׂוֹי שֶׁקָשֶׁה לְאֶחָד נוֹחַ לִשְׁנַיִם, וְלִשְׁנַיִם נוֹחַ לְאַרְבָּעָה, אוֹ שֶׁמָּא מַשּׂוֹי שֶׁקָּשֶׁה לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא נוֹחַ לְאֶחָד, כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִפְנֵי הַר סִינַי וְאוֹמְרִים (דברים ה, כב): אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ וגו', וּמשֶׁה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַדִּבּוּר עַצְמוֹ וְחָיָה. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁמִּכֻּלָּן לֹא קָרָא אֶלָּא לְמשֶׁה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.Cap. I. V. 1. Und der Ewige rief Mosche.R. Tanchum bar Chanilai begann mit Anknüpfung an Psalm 103:20: „Preiset den Ewigen, ihr seine Engel, ihr Gewaltigen, Täter seines Worts“ u.s.w. Wovon spricht da die Schrift? Wenn die Schrift von den höheren Wesen redet, steht da nicht schon: Preiset den Ewigen, alle seine Heerscharen? Sie kann also nur von den unteren Wesen reden. Von den oberen Wesen, weil sie bei den Geboten Gottes bestehen können, heißt es: Preiset den Ewigen alle seine Heerscharen, von den unteren Wesen aber, weil sie nicht bei den Geboten Gottes bestehen können, heißt es: Preiset den Ewigen, ihr seine Engel, und nicht: alle seine Engel.Oder die Propheten heißen Engel vergl. Num. 20:16: „Und er sandte einen Engel und führte uns heraus aus Ägypten“ u.s.w. Das war doch nicht ein Engel des Ewigen, war es nicht Mosche? Warum heißt er ein Engel? Daraus ist zu ersehen, dass die Propheten Engel genannt werden vergl. Jud. 2:1: „Es zog ein Engel des Ewigen herauf von Gilgal nach Bochim.“ War es denn ein Engel, war es nicht Pinchas? Warum heißt er ein Engel? Weil es, wie R. Simon bemerkt, in der Zei, da der göttliche geist auf ihm ruhte, sein Antlitz wie Fackeln leuchtete. Die Rabbinen sagen: Das Weib des Manoach sagte zu ihm s. das. 13:6: „Siehe, ein Mann Gottes kam zu mir und sein Ansehen war wie das Ansehen eines Engels Gottes.“ Sie hatte ihn nämlich für einen Propheten gehalten, es war aber ein Engel. R. Jochanan sagte: Der Hauptbeweis, dass die Propheten Engel heißen, lässt sich aus Hagg. 1:13 entnehmen, wo es heißt: Haggai, der Engel des Ewigen, im Auftrag des Ewigen sprach.“ Da lernst du zwangsläufig aus diesem Hauptbeweise, dass die Propheten Engel heißen. Ferner heißt es Ps. 103:20: „Die Gewaltigen, die sein Wort vollziehen?“ Wovon redet hier die Schrift? Nach R. Jizchak von denen, welche das siebente Jahr beobachten. Gewöhnlich übt der Mensch ein gutes Werk aus an einem Tage, in einer Woche, in einem Monat, wird er es vielleicht auch an den übrigen Tagen des Jahres tun? Und dieser sieht sein Feld unbebaut, seinen Weinberg unbebaut und er entrichtet doch die Beisteuer und schweigt dabei, gibt es wohl einen größeren Helden als diesen? Und solltest du glauben, dass hier von solchen, die das siebente Jahr beobachten, nicht die Rede sei, so führe ich dir als Beweis an, dass hier steht: Die sein Wort (דברו) tun und dort Deut. 15:2 (bei der Schemita) heißt es auch: „Dies ist das Wort (דבר) der Schemita,“ sowie nun dort דבר auf diejenigen geht, welche das siebente Jahr beobachten, so sind auch hier die gemeint, die das siebente Jahr streng beobachten. „Die sein Wort tun.“ R. Huna im Namen des R. Acha sagte: Hier spricht der Sänger von Israel, als sie vor dem Berge Sinai standen und das Tun dem Hören vorangeschickt und gesagt hatten Ex. 24:7: „Alles, was der Ewige geredet, wollen wir tun und gehorchen.“ „Zu hören die Stimme seines Worts (Ps. 103:20).“ R. Tanchum bar Chanilai sagte: Gewöhnlich ist eine Last, die einem zu schwer ist, zweien leicht und eine, welche zweien zu schwer ist, vieren leicht. Kann aber einer eine Last tragen, die 60 Myriaden Menschen zu schwer ist? Ganz Israel, die vor dem Sinai standen, sprachen Deut. 5:22: „Wenn wir des Ewigen Stimme noch ferner hören, so werden wir sterben,“ und Mosche hörte allein die Stimme des Wortes und blieb am Leben. Du kannst es auch daran erkennen, dass es sich so verhält, dass Gott von allen nur Mosche gerufen hat. Darum heißt es hier: „Und Gott rief Mosche.“

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח (הושע יד, ח): יָשֻׁבוּ ישְׁבֵי בְצִלּוֹ, אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁבָּאִין וְחוֹסִין בְּצִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (הושע יד, ח): יְחַיּוּ דָּגָן, נַעֲשׂוּ עִקָּר כְּיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּתֵימַר (זכריה ט, יז): דְּגַן בַּחוּרִים וְתִירשׁ יְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת. (הושע יד, ח): וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, כְּמָה דְתֵימַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. דָּבָר אַחֵר (הושע יד, ח): יְחַיּוּ דָּגָן, בַּתַּלְמוּד. (הושע יד, ח): וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, בְּאַגָּדָה. (הושע יד, ח): זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָבִיב עָלַי שְׁמוֹתָם שֶׁל גֵּרִים כְּיֵין נֶסֶךְ שֶׁקָּרֵב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לְבָנוֹן, עַל שֵׁם (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לְבָנוֹן שֶׁמַּלְבִּין עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּשֶׁלֶג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה א, יח): אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ וְאִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ, רַבִּי טַבְיוֹמֵי אָמַר עַל שֵׁם שֶׁכָּל לְבָבוֹת שְׂמֵחִים בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֵׁם (מלכים א ט, ג): וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים.R. Abahu begann mit Anknüpfung an Hos. 14:7: „Es kehren einst zurück, die unter seinem Schatten sitzen.“ Das sind die Proselyten (הגרים), welche kommen, und in dem Schatten Gottes sich bergen. „Sie leben wie Getreide auf“ d.i. sie werden wie Israel zur Hauptsache (sie gelangen zu einer hohen Bedeutung), wie es heißt Sach. 9:9: „Getreide lässt Jünglinge und Most Jungfrauen sprossen.“ „Und sie blühen wie der Weinstock,“ wie es heißt Ps. 80, 9: „Einen Weinstock hobst du aus Ägypten aus, vertriebst die Völker und pflanztest ihn.“Oder: „Sie leben wie Korn“ im Talmud, „und sie blühen wie der Weinstock“ in der Haggada, „und sein Duft ist wie der Wein Libanons.“ Gott spricht: Mir sind die Namen der Proselyten so lieb, wie der Wein, der vor mir auf den Altar gegossen wird. Warum heißt er aber Libanon? Wegen Deut. 3:25: „Dieser gute Berg und der Libanon.“ R. Schimon ben Jochai hat gelehrt: Warum heißt er Libanon? Weil er die Sünden Israels so weiß wie Schnee macht vergl. Jes. 1:18: „Wenn gleich eure Sünden rot wie Scharlach sind, wie Schnee sollen sie weiß werden, wenn sie gleich rot sind wie Kermeswurm, wie Wolle sollen sie werden.“ R. Tabjomi sagte: Er heißt darum so, weil alle Herzen sich mit ihm freuen, wie es heißt Ps. 48:3: „Lieblich erhebt sich die Wonne der ganzen Erde“ u.s.w. Die Rabbinen sagten: Er heißt darum so (weil Gott von ihm sagte) s. Reg. 9:3: „Mein Auge und mein Herz sollen alle Tage dort sein.“

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי חָמָא אֲבוּהָ דְּרַבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּשֵׁם רַב, אָמְרֵי, לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לִדָּרֵשׁ, (דברי הימים א ד, יח): וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וגו', וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהֻדִיָּה, זוֹ יוֹכֶבֶד, וְכִי מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל יְהוּדָה הָיְתָה וַהֲלוֹא מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי הָיְתָה וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ יְהֻדִיָּה, עַל שֵׁם שֶׁהֶעֱמִידָה יְהוּדִים בָּעוֹלָם. יָלְדָה אֶת יֶרֶד, זֶה משֶׁה. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר יֶרֶד שֶׁהוֹרִיד אֶת הַתּוֹרָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. דָּבָר אַחֵר, יֶרֶד, שֶׁהוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְשׁוֹן יֶרֶד אֶלָּא לְשׁוֹן מְלוּכָה, כְּמָה דְתֵימַר (תהלים עב, ח): וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם, וּכְתִיב (מלכים א ה, ד): כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר. אֲבִי גְדוֹר, רַבִּי הוּנָא בַּר אַחָא אָמַר הַרְבֵּה גּוֹדְרִין עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל וְזֶה הָיָה אֲבִיהֶן שֶׁל כֻּלָּן. (דברי הימים א ד, יח): חֶבֶר, שֶׁחִבֵּר אֶת הַבָּנִים לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, חֶבֶר, שֶׁהֶעֱבִיר הַפֻּרְעָנִיּוּת מִלָּבוֹא בָּעוֹלָם. (דברי הימים א ד, יח): אֲבִי סוֹכוֹ, שֶׁהָיָה אֲבִיהֶן שֶׁל נְבִיאִים שֶׁסּוֹכִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי לֵוִי אָמַר לְשׁוֹן עֲרָבִי הוּא, בַּעֲרַבְיָא קוֹרִין לְנָבִיא סַכְיָא. (דברי הימים א ד, יח): יְקוּתִיאֵל, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימָא אָמְרוּ שֶׁעָשָׂה אֶת הַבָּנִים מְקַוִּין לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. (דברי הימים א ד, יח): אֲבִי זָנוֹחַ, זֶה משֶׁה שֶׁהָיָה אָב לַמַּזְנִיחִים שֶׁהִזְנִיחוּם מֵעֲבוֹדָה זָרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב, כ): וַיִּזֶּר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וגו'. (דברי הימים א ד, יח): וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבִתְיָה בַּת פַּרְעֹה, משֶׁה לֹא הָיָה בְּנֵךְ וּקְרָאתוֹ בְּנֵךְ, אַף אַתְּ לֹא אַתְּ בִּתִּי וַאֲנִי קוֹרֵא אוֹתָךְ בִּתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה, בַּת יָהּ. (דברי הימים א ד, יח): אֲשֶׁר לָקַח [לו] מָרֶד, זֶה כָּלֵב. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן חַד אָמַר זֶה מָרַד בַּעֲצַת מְרַגְּלִים וְזוֹ מָרְדָה בַּעֲצַת אָבִיהָ, יָבוֹא מוֹרֵד וְיִקַּח אֶת הַמּוֹרָדֶת. וְחַד אָמַר זֶה הִצִּיל אֶת הַצֹּאן וְזוֹ הִצִּילָה אֶת הָרוֹעֶה. עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְמשֶׁה: יֶרֶד: חֶבֶר: יְקוּתִיאֵל: אֲבִי גְדוֹר: אֲבִי סוֹכוֹ: אֲבִי זָנוֹחַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר אַף טוֹבִיָּה שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, ב): וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, כִּי טוֹבִיָּה הוּא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַמֵּי אָמַר אַף שְׁמַעְיָה שְׁמוֹ. אָתָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וּפֵרַשׁ הָדֵין קְרָיָא (דברי הימים א כד, ו): וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר וגו', שְׁמַעְיָה, שֶׁשָּׁמַע יָהּ תְּפִלָּתוֹ. בֶּן נְתַנְאֵל וגו' בֵּן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ תּוֹרָה מִיַּד לְיַד. הַסּוֹפֵר, שֶׁהָיָה סוֹפְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַלֵּוִי, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְצָדוֹק, זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וַאֲחִימֶלֶךְ, שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל מֶלֶךְ. בֶּן אֶבְיָתָר, שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדָיו מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָמַר אַף לֵוִי הָיָה שְׁמוֹ עַל עִקַּר מִשְׁפַּחְתּוֹ (שמות ד, יד): הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי. וּמשֶׁה, הֲרֵי עֲשָׂרָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה חַיֶּיךָ מִכָּל שֵׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְךָ אֵינִי קוֹרֵא אוֹתְךָ אֶלָּא בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתְךָ בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה (שמות ב, י): וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.R. Simon sagte im Namen des R. Jehoschua ben Levi und R. Chama, der Vater des R. Hoschaja im Namen Raws sagte: Die Bücher der Chronica sind nur zur Auslegung gegeben s. 1. Chron. 4:18: „Und sein Weib, die Jehudija, gebar Jered, Awi Gedor.“ Unter Jehudija ist Jochewed gemeint. War sie denn vom Stamme Jehuda, war sie nicht vom Stamme Levi? Warum heißt sie Jehudija? Weil sie Juden in der Welt gestellt hat. „Sie gebar den Jered“ d.i. Mosche. R. Chanina bar Papa und R. Simon. R. Chanina bar Papa sagte: Er heißt darum Jered (ירד), weil er die Tora von oben nach unten herabgebracht hat (שהוריד), oder er hieß darum Jered, weil er die Schechina von oben nach unten herabgebracht hat. R. Simon sagt: Das Wort ירד bedeutet nichts anderes als מלוכה Herrschaft, wie es heißt Ps. 72:8: „Er herrschte vom Meer bis zum Meer.“ Es heißt 1. Reg. 5:4: „Denn er herrschte über das ganze Ufer diesseits des Stromes.“ „Awi Gedor.“ R. Huna bar Acha sagte: Viele Verzäuner (des Gesetzes) standen für Israel auf, er (Mosche) aber ist der Vater von allen. „Cheber (חבר)“ hieß er, weil er die Kinder mit ihrem Vater im Himmel verbunden hat (שחיבר); oder er hieß Cheber, weil er die Strafgerichte vorübergehen ließ (שהעביר), damit sie nicht in die Welt kamen. „Awi Socho“ hieß er (Mosche), weil er der Vater der Propheten war, welche im göttlichen Geiste schauten (שסוכים). R. Levi sagte: Im Arabischen nennt man den Propheten סכיא, Seher. „Jekutiel.“ R. Levi und R. Sima sagen: (Er hieß darum so,) weil er machte (bewirkte), dass die Kinder auf ihren himmlischen Vater hoffen. Unter „Abi Sanoach (אבי זנוח)“ ist Mosche zu verstehen, weil er ein Vater derjenigen war, welche veranlassten, den Götzendienst zu verwerfen. So heißt es Ex. 32:20: „Er streute sie (die Asche von dem verbrannten Kalbe) aufs Wasser.“ Dies sind die Kinder Bitjas, der Tochter Pharaos.“R. Jehoschua von Sichnin sagte im Namen des R. Levi: Gott sprach zu Bitja, der Tochter Pharaos: Du hast Mosche, der doch nicht dein Sohn war, deinen Sohn genannt, auch du bist nicht meine Tochter (בתי), und nenne ich dich meine Tochter, wie es heißt: „Dies sind die Kinder der Bitja (בני בתיה)“ d.i. der Tochter Jahs (Jehowas, בת יה). „Welche Mered (מרד) sich genommen,“ das ist Kalew. (Warum hieß er so?) R. Abba bar Kahana und R. Jehuda bar Simon. Der eine sagte: Sowie dieser sich dem Ratschluss der Kundschafter widersetzte, so hat auch sie dem Ratschluss ihres Vaters sich widersetzt, daher komme Mored (מורד) und nehme die Moredet (המורדת) (d.i. sie passen beide zusammen). Der andere sagte: Jener (Kalew) rettete die Schafe und diese (die Tochter Pharaos) rettete den Hirten (den Volksführer).Mosche hatte zehn Namen: Jered, Chewer, Jekutiel, Awi Gedor, Awi Socho, Awi Sanoach. R. Jehuda bar R. Ilai sagte: Auch Towija war sein Name, sowie es heißt Ex. 2:2: „Sie sah ihn, dass er gut war (כי טוב היה)“ d.i. Towija (טוביה). R. Jischmael bar Ami sagte: Er hatte auch den Namen Schemaja. Da kam R. Jehoschua bar Nechemja und erklärte diesen Namen 1. Chron. 24:6: „Und es schrieb sie auf Schemaja, der Sohn Nataneels, der Schreiber.“ Schemaja (שמעיה) hieß er, weil Gott sein Gebet erhörte (שמע יה); „Sohn Nataneel (בן נתנאל)“ d.i. ein Sohn, dem die Tora von Hand zu Hand übergeben wurde (שנתנה לו); „der Schreiber (סופר),“ weil er der Schreiber (Gesetzgeber) Israels war; „der Lewi (לוי),“ weil er vom Stamme Lewi war; „vor dem Könige und den Fürsten;“ d.i. vor dem König aller Könige, Gott und seinem Gerichtshofe. „Und Zadok“ d.i. der Priester Aaron, „und Achimelech (אחימלך),“ weil er der Bruder des Königs war; „Sohn Ewjatars“, weil ihm Gott seinetwegen das Werk (die Fertigung) des Kalbes verziehen (es übersehen) hat (ויתר). R. Tanchuma sagte im Namen des R. Jehoschua ben Karcha: Auch Levi hieß er, wegen der Abstammung von seiner Familie, wie es heißt Ex. 4:14: „Ist nicht dein Bruder Aaron der Lewi?“ Endlich hieß er Mosche, siehe das sind zehn (Namen). Gott sprach zu Mosche: Bei deinem Leben! von allen diesen Namen, mit denen du benannt wirst, rufe ich dich nur mit dem Namen, mit dem Bitja, die Tochter Pharaos, dich genannt hat (wie es heißt): „Sie nannte ihn Mosche.“ (Darum heißt es hier): „Er rief Mosche.“

רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי בֶּרֶכְיָה סָבָא פָּתַח (תהלים פט, כ): אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וגו', מְדַבֵּר בְּאַבְרָהָם שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בְּדִבּוּר וּבְחָזוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית טו, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר. לַחֲסִידֶךָ (מיכה ז, כ): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם. (תהלים פט, כ): וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר, שֶׁהָרַג אַרְבָּעָה מְלָכִים בְּלַיְלָה אֶחָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יד, טו): וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וגו', אָמַר רַבִּי יִצְחָק וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם רוֹדֵף הֲרוּגִים, דִּכְתִיב (שם): וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹרֵג וְאַבְרָהָם רוֹדֵף (תהלים פט, כ): הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם, זֶה אַבְרָהָם שֶׁהָיָה בָּחוּר מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט, ז): אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. דָּבָר אַחֵר, אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ, מְדַבֵּר בְּדָוִד שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בְּחָזוֹן וּבְדִבּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב, ז, יז): כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִד. לַחֲסִידֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פו, ב): שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי. וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִלְחָמוֹת עָשָׂה דָּוִד, וְרַבָּנָן אָמְרֵי שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה, וְלָא פְּלִיגֵי, מַאן דְּאָמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לְצָרְכֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמַאן דְּאָמַר שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה, חָמֵשׁ לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לְצָרְכֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם, זֶה דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ע): וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן, זֶה משֶׁה, שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בְּדִבּוּר וּבְחָזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ח): פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וגו'. לַחֲסִידֶיךָ, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ח): תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ. וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר, אַתְיָא כִּי הַהִיא דְּאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מַשּׂוֹי שֶׁקָּשֶׁה לְאֶחָד נוֹחַ לִשְׁנַיִם, קָשֶׁה לִשְׁנַיִם נוֹחַ לְאַרְבָּעָה, אוֹ שֶׁמָּא מַשּׂוֹי שֶׁקָּשֶׁה לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא נוֹחַ לְאֶחָד, כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין לִפְנֵי הַר סִינַי וְאוֹמְרִים (דברים ה, כב): אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ, וּמשֶׁה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַדִּבּוּר עַצְמוֹ וְחָיָה, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן שֶׁמִּכֻּלָּם לֹא קָרָא הַדִּבּוּר אֶלָּא לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה, הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ.R. Awin begann im Namen des R. Berachja des Älteren mit Anknüpfung an Ps. 89:20: „Damals redetest du in einem Gesichte zu deinem Frommen“ d.i. er redete mit Awraham, mit dem in Wort und Gesicht gesprochen wurde vergl. Gen. 15:1: „Nach dieser Begebenheit geschah das Wort des Ewigen an Awraham in einem Gesichte also;“ „zu deinem Frommen“ s. Micha 7:20: „Du gibst Wahrheit Jakow, Gnade dem Awraham.“ Ps. 89:20: „Und du sprachst: „Hilfe habe ich dem Helden gegeben,“ weil er (Awraham) in einer Nacht vier Könige niedergemacht hatte s. Gen. 14:15: „Er teilte über sie die Nacht.“ R. Jizchak wandte dagegen ein: Verfolgt den ein Mensch Erschlagene? Es heißt daselbst: „Er schlug sie und verfolgte sie bis Chowa.“ Allein daraus geht hervor, dass Gott sie schlug und Awraham sie verfolgte. Es heißt Ps. 89:20: „Ich habe den Erwählten von dem Volke erhoben“ d.i. Awraham, welcher von Gott erwählt worden war, wie es heißt Neh. 9:7: „Du bist es, der du Awraham erwähltest.“Oder jene Worte: „Damals sprachst du durch das Gesicht zu deinem Frommen“ beziehen sich auf David, mit welchem Gott in Gesicht und Wort gesprochen s. 2. Sam. 7:17: „Gleich allen diesen Worten und all diesem Gesichte redete Natan zu David.“ „Zu deinem Frommen,“ wie es heißt Ps. 86:2: „Behüte meine Seele, denn ein Frommer bin ich“. „Und du sprachst: Hilfe habe ich dem Helden verliehen.“ Nach R. Abba bar Kahana hat David dreizehn Kriege geführt, nach den Rabbinen achtzehn; beide sind aber nicht verschiedener Meinung, derjenige welcher dreizehn annimmt, meint nur die, welche er für die Bedürfnisse (Interessen) Israels geführt, und derjenige, welcher achtzehn annimmt, zählt auch die fünf hinzu, welche er für sein eigenes Bedürfnis (Interesse) geführt hat. Dreizehn für die Bedürfnisse Israels. „Ich erhob Auserwählte aus dem Volke“ d.i. David, wie es heißt das. 78:70: „Er erwählte David, seinen Knecht.“Oder: „Damals redetest du im Gesichte,“ das bezieht sich auf Mosche, mit dem Gott auch in Wort und Gesicht gesprochen s. Num. 12:8: „Mund zu Mund rede ich mit ihm.“ „Zu deinem Frommen,“ weil er vom Stamme Lewi war, wie es heißt Deut. 33:8: „Dein Recht und Licht ziemt deinem Frommen.“ „Und du sprachst: Hilfe habe ich dem Helden verliehen,“ sowie oben R. Tanchuma bar Chanilai gesagt hat: Gewöhnlich, wenn einem eine Last zu schwer ist, ist sie für zwei leicht, oder wenn sie zweien zu schwer ist, ist für vier leicht, sollte eine Last, welche 60 Myriaden zu schwer war, für einen leicht sein? Ganz Israel stand am Berge Sinai und sie sprachen Deut. 5:25: „Wenn wir die Stimme des Ewigen weiter hören, so werden wir sterben,“ und Mosche hörte die Stimme des Wortes selbst und blieb am Leben. Und dass es sich so verhält, das kannst du daraus ersehen, dass von allen das Wort nur an Mosche gelangte, wie es heißt: „Und er rief Mosche.“ „Ich erhob den Auserwählten aus dem Volke“ s. Ps. 106:23: „Wenn nicht Mosche, sein Auserwählter vor den Riss getreten wäre.“

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַר קְרָא (משלי כה, ז): כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב וגו', רַבִּי עֲקִיבָא מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲזַאי, רְחַק מִמְּקוֹמְךָ שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה מוֹשָׁבוֹת וְשֵׁב עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עֲלֵה, וְאַל תַּעֲלֶה שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ רֵד, מוּטָב שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עֲלֵה עֲלֵה וְלֹא יֹאמְרוּ לְךָ רֵד רֵד. וְכֵן הִלֵּל אוֹמֵר הַשְׁפָּלָתִי הִיא הַגְבָּהָתִי, הַגְבָּהָתִי הִיא הַשְׁפָּלָתִי, מַה טַּעַם (תהלים קיג, ה ו): הַמַּגְבִּיהִי לָשָּׁבֶת הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, הָיָה מַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ו): וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, י): לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וגו', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ה"א בְּסוֹף תֵּיבוּתָא, לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה גּוֹאֲלָם אֵין אַחֵר גּוֹאֲלָם. בַּיָּם עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות יד, טז): וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּבְקָעֵהוּ, לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה בּוֹקְעוֹ אֵין אַחֵר בּוֹקְעוֹ. בְּסִינַי עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ (שמות כד, א): עֲלֵה אֶל ה', לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה עוֹלֶה אֵין אַחֵר עוֹלֶה. בְּאֹהֶל מוֹעֵד עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד מָתַי אַתָּה מַשְׁפִּיל עַצְמְךָ, אֵין הַשָּׁעָה מְצַפָּה אֶלָּא לָךְ, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן שֶׁמִּכֻּלָּן לֹא קָרָא הַדִּבּוּר אֶלָּא לְמשֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.R. Jehoschua von Sichnin legte im Namen des R. Levi Prov. 25:7 aus: „Denn besser ist es, man spricht zu dir: komme herauf, als wenn man dicht erniedrigt vor dem Fürsten.“ R. Akiwa lehrte im Namen des R. Schimon ben Asai: Halte dich fern von deinem Platze (der dir gebührt) zwei bis drei Sitze und warte, bis man zu dir sagt: Steige herauf, und steige nicht herauf, damit man nicht zu dir sagt: Gehe hinab! Besser ist es, man sagt zu dir: steige herauf! steige herauf! als dass man zu dir sagt: gehe hinab! gehe hinab! So pflegte auch Hillel zu sagen: Meine Erniedrigung war meine Erhebung und meine Erhebung war meine Erniedrigung. Warum? S. Ps. 113:5.6: „Der hoch gestellt den Sitz und sich herablässt zu sehen.“Du findest, in der Stunde, als Gott sich dem Mosche aus dem Dornenbusch offenbarte, verbarg er sein Antlitz vor ihm, wie es heißt Ex. 3:6: „Und Mosche wandte sein Gesicht ab.“ Darauf sprach Gott zu ihm das. V. 10: „Gehe, ich will dich zu Pharao senden.“ R. Elasar sagte: Das ה am Ende des Wortes will sagen: Wenn du sie nicht erlösest, kein anderer soll sie erlösen. Als Gott am Meere ihm erschien, trat er auf die Seite, da sprach Gott zu ihm das. 14,:16: „Und du erhebe deinen Stab und spalte es,“ das will sagen: Wenn du nicht das Meer spaltest, kein anderer soll es spalten. Auch am Sinai trat er auf die Seite. Da sprach Gott zu ihm das. 24:1: „Steige herauf zum Ewigen,“ das will sagen: Wenn du nicht heraufsteigst, kein anderer soll heraufsteigen. Auch im Versammlungszelte trat Mosche auf die Seite, da sprach Gott zu ihm: Wie lange noch wirst du dich so erniedrigen? Die Stunde wartet nur auf dich. Du kannst es auch daran erkennen, dass es sich so verhält, denn unter allen wandte sich das Wort nur an Mosche, wie es heißt: „Und er rief Mosche.“

Vayikra Rabbah 1 · Der Midrach Wajikra Rabba. Zum ersten Male ins Deutsche übertragen von Dr. August Wünsche. Leipzig 1884