מדרש תנחומא בובר — מדרש

מדרש תנחומא בובר

מדרש תנחומא בובר — מדרש בבית המדרש: הטקסט העברי ותרגומו, עם רש״י והמפרשים הגדולים. חינם, אונליין.

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א א). כתיב המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו וגו' (תהלים קד ג), ר' יוחנן אמר שמים וארץ נבראו ביום ראשון, ובשני ברא הקב"ה את הרקיע ואת המלאכים, ומנין שנבראו ביום שני, שנאמר המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח, ומה כתיב אחריו, עשה מלאכיו רוחות (שם שם ד). ר' חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים, שכן כתיב בחמישי ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ), ואין יעופף אלא המלאכים, שנאמר ובשתים יעופף (ישעיה ו ב), ולמה לא נבראו המלאכים ביום ראשון, שלא יאמרו המינים מיכאל היה עומד בצפון, וגבריאל בדרום, ומותחים עם הקב"ה בשמים ובארץ, ומי בראן, הקב"ה בעצמו, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו'. ר' יהודה ור' נחמיה חולקין, ר' יהודה אומר לששת ימים נברא העולם, שכתיב במעשה כל יום ויום ויהי כן, הרי שיטתו של ר' יהודה, ור' נחמיה אומר ביום הראשון נברא כל העולם, א"ל ר' יהודה מהו שכתיב במעשה כל יום ויום [ויהי כן], אמר ר' ברכיה בשיטתו של ר' נחמיה ויאמר אלהים תוצא הארץ (בראשית א כד) אין לשון תוצא, אלא בדבר שהיה מוכן מבראשית, שנאמר בראשית:

מעשה ששאלה מטרוניתא אחת את ר' יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה מיום הראשון, אמרה לו מנין אתה מלמדני, אמר לה עשית מימיך (את משקה) אריסטון, אמרה לו הן, וכמה מיסון (פי' מינין) היה לך, אמרה לו כך וכך, אמר לה וכולם בבת אחת נתת לפניהם, אמרה לו לאו, אלא בישלתי כל התבשילין כאחת, אבל לא הכנסתי לפניהם אלא מיסון מיסון, וכולם ממקרא אחד, שנאמר כי יוצר הכל הוא וגו' (ירמיה י' טו):

אמר ר' יהודה בר שלום בזכות ישראל נברא העולם, מקדם ברא אלהים אין כתיב כאן, ומתחילה אין כתיב כאן, אלא בראשית, מהו בראשית, אלו ישראל שנקראו ראשית, שנא' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וגו' (ירמיה ב ג), (ממה שנקראו ראשית בענין שנאמר) [מנין ממה שקרינו בענין] בראשית ברא אלהים וגו':

[בראשית ברא אלהים]. זה שאמר הכתוב ותתן לי מגן ישעך (תהלים יח לו), [מדבר בישראל, מהו כתיב, מגן הוא לכל החוסים בו (ש"ב כב לא)] וימינך תסעדני (תהלים יח לו), זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג ב), וענותך תרבני (תהלים שם), ויש עניו מן הקב"ה. אמר ר' אבא בר אחא התלמיד יושב לפני רבו, כשגומר התלמיד אומר לרב כמה יגעתיך, אבל ישראל היו למדין מן הקב"ה, כשהן נפטרין אומר להם כמה יגעתי אתכם, שנאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר וגו' (דברים א ו), הוי וענותך תרבני.

(ר' אמר) [ד"א] וענותך תרבני, אמר ר' שמעון בן זירא מי עניו כהקב"ה, התלמיד אומר לרבו, רבי למדני פרק אחד, והוא אומר לו לך וקדמני במקום פלוני, אבל הקב"ה אמר ליחזקאל קום צא אל הבקעה [ושם אדבר אותך] (יחזקאל ג כב), ויצא יחזקאל ומצאו להקב"ה שקדמו לשם, שנאמר ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד ( שם שם כג), הוי וענותך תרבני. ...

Midrash Tanchuma Buber, Bereshit