Sifre Bamidbar — Midraş

Sifre Bamidbar

Sifre Bamidbar — Midraş Beth HaMidrash'ta: İbranice metin ve Türkçe çevirisi, Raşi ve büyük yorumcularla birlikte. Ücretsiz, çevrimiçi.

וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה למה נאמרה פרשה זו. לפי שהוא אומר ואיש אשר יטמא ולא יתחטא (במדבר יט) עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר צו את בני ישראל וגו' [ולא יטמאו את מחניהם] הרי זו אזהרה לטמאים שלא יכנסו למקדש בטומאה:(Bamidbar 5:1-2) "And the L-rd spoke to Moses, saying: Command the children of Israel that they send out of the camp every leper (metzora) and everyone with a (genital discharge (zav), and everyone that is unclean by (contact with) a body (tamei meth)." Why was this section stated? (For) from (Bamidbar 19:20) "A man, if he becomes unclean and does not purify himself, that soul shall be cut off from the midst of the congregation, for he has defiled the sanctuary of the L-rd," we hear the punishment; but we have not heard the exhortation. It is, therefore, written "Command the children of Israel that they send out of the camp … (3) and they shall not make unclean their camps in which I dwell." This (3) is the exhortation that the unclean not enter the sanctuary in a state of uncleanliness.

צו הצווי מיד בשעת מעשה ולדורות. אתה אומר הצווי מיד בשעת מעשה ולדורות, או אינו אלא לאחר זמן. תלמוד לומר צו את בני ישראל ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם. הא למדת שהצווי מיד בשעת מעשה. לדורות מנין, תלמוד לומר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו' [יערוך אותו אהרן חוקת עולם לדורותיכם] (ויקרא כ"ח) הא למדת שהצווי מיד בשעת מעשה ולדורות מצווי הזה. מנין לכל הצואות שבתורה, היה רבי ישמעאל אומר הואיל ונאמרו צואות בתורה סתם ופרט באחת מהם, (שאינה אלא) [שהוא] מיד בשעת מעשה ולדורות, אף פורטני בכל הצואות שבתורה שיהיו מיד בשעת מעשה ולדורות. ר' יהודה בן בתירה אמר, אין הצווי בכל מקום אלא זירוז שנא' וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו (דברים ג') לפי דרכנו למדנו שאין מחזקים אלא המחוזקים ואין מזרזים אלא למזורזים. ר' שמעון בן יוחי אומר אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס שנאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך (ויקרא כ"ד) צו את בני ישראל וישלחו מן המתנה (במדבר ה׳:ב׳) צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת (שם ל"ה) צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי (שם כ"ח). הא אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס חוץ מאחת, ואיזה זה צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען (שם ל"ד) תזרזם לענין חילוק הארץ. ורבי אומר אין צווי בכל מקום אלא אזהרה שנא' ויצו ה' אלהים על האדם [וגו'] ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב'):"Command": The command is immediately, for present performance and for future generations. You say thus, but perhaps it is only for future performance! It is, therefore, (to negate this) written "Command the children of Israel that they send … (Bamidbar 5:2) "And the children of Israel did so, sending them outside the camp" — whence we derive that the command is for immediate performance. And whence do we derive that it is (also) for future generations? From (Vayikra 24:2) "Command the children of Israel that they take to you clear olive oil … (3) … an eternal statute for your generations." — But how do we derive (the same) for all the commands in the Torah? R. Yishmael says: Since we find unqualified commands in the Torah, and one of them was qualified as being for present performance and for future generations, we derive the same for all the mitzvoth in the Torah. R. Yehudah b. Bethira says: "command" in all places connotes impulsion (to the act), as it is written (Devarim 3:28) "And command Joshua and strengthen him and fortify him" — whence we learn "We strengthen only the (internally) strengthened," and "We impel only the (internally) impelled." R. Shimon b. Yochai says: "Command" in all places entails expense, as it is written (Vayikra 24:2) "Command the children of Israel that they take to you pure olive oil," (Bamidbar 35:2) "Command the children of Israel that they give to the Levites from the inheritance, etc." (Bamidbar 28:2) "Command the children of Israel and say to them: My offering, My bread, for My fires" — whence we see that "command" in all places entails expense. Except in one; and which is that? (Bamidbar 34:2) "Command the children of Israel and say to them: When you come to the land of Canaan, etc." — where the intent is: Impel them to the division of the land. Rebbi says: "Command" in all places is exhortation, as it is written (Bereshit 2:16-17) "And the L-rd G-d commanded (i.e., exhorted) the man, saying … but of the tree of knowledge of good and evil, you shall not eat."

וישלחו מן המחנה מחנה שכינה. שומע אני ממחנה לויה תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום. הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל, קל וחומר ממחנה שכינה החמור. אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר וישלחו מן המחנה ללמדך שאין עונשין מן הדין. רבי אומר אין צריך קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור, אם כן למה נאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב אלא בא הכתוב ליתן להם את המחיצות:(Bamidbar 5:2) "that they send out of the camp": I understand this to mean from the Levite camp alone. Whence do I derive that the Israelite camp is also meant? From (Bamidbar 5:3) "Outside the camp shall you send them." (Bamidbar 5:3) "and they shall not make unclean their camps in whose midst I dwell": This is the camp of the Shechinah. — But even if this were not mentioned, I could derive it a fortiori, viz. If those with dead-body tumah are ejected from the less stringent camp, that of the Israelites, how much more so are they ejected from the more stringent camp, that of the Shechinah. If so, why is "and they shall not make unclean their camps" needed? To teach that we do not punish by an a fortiori argument. R. Yehudah says: There is no need (for the verse to teach that they are sent out of the camp of the Shechinah), for it follows a fortiori, viz.: If those with (dead-body) tumah are ejected from the less stringent camp, (that of) the ark (i.e., the camp of the Levites), how much more so are they ejected from the more stringent camp, (that of) the Shechinah, (R. Yehudah obviously holding that we do punish by an a fortiori argument). If so, why is it written "and they shall not make unclean their camps?" Because from "they shall send out from the camp every leper and every zav and every tamei meth," I would understand that they are all sent to one place; it is, therefore, written in respect to a leper (Vayikra 13:46) "Solitary shall he sit" — that no other unclean ones sit with him. I might then think that zavim and the tamei meth are sent to one camp; it is, therefore, written "and they shall not make unclean their camps" — to assign a separate camp for each. These are the words of R. Yehudah. Rebbi says: There is no need (for the above). A leper was included in the general category (of the unclean), and left the category (for special mention) to teach concerning the category, viz.: Just as a leper, whose tumah is most stringent — his sending is more stringent than that of his neighbor, so, each one whose tumah is more stringent, his sending is more stringent than that of his neighbor.

וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש שומע אני ששלשתן במקום אחד תלמוד לומר במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ולמד על הכלל, מה מצורע שהוחמרה טומאתו חמור שלוחו משלוח חברו, אף כל שהוחמרה טומאתו חמור שלוחו משלוח חברו. מכאן מנו חכמים למחיצות כל שהזב מטמא מצורע מטמא, חמור מצורע שמטמא בביאה. כל שטמא מת מטמא זב מטמא חמור הוב שהוא מטמא תחת אבן מסמא. כל שטבול יום מטמא טמא מת מטמא חמור טמא מת שהוא מטמא את האדם, כל שמחוסר כפורים פוסל טבול יום פוסל חמור שבני ישראל שהוא פוסל את התרומה:This is the source for the sages' gradations of partitions (mechitzoth). Wherever zav confers tumah, metzora (leper) confers tumah. metzora is of greater stringency (than zav) in that it confers tumah upon one who enters (a house afflicted with tzara'ath [viz. Vayikra 14:46] [— wherefore a metzora is sent out of all three camps]). Wherever tamei meth confers tumah, zav confers tumah. zav is of greater stringency (than tamei meth) in that it confers tumah under an even mesama (a stone beneath which there is a cavity [viz. Vayikra 15:9] [— wherefore a zav is sent out of two camps]). Wherever tvul yom (one who has immersed in the daytime [pending purification in the evening]) confers tumah, tamei meth confers tumah. tamei meth is of greater stringency (than tvul yom) in that it confers tumah upon a man (who touches him, viz. [Bamidbar 19:22] [— wherefore a tamei meth is sent out of one camp]). Wherever one's lacking atonement (through an offering) renders (him) unfit (for eating consecrated food) tvul yom renders (him) unfit. tvul yom is of greater stringency (than one's lacking atonement) in that he renders terumah unfit.

וישלחו מן המחנה [כל צרוע וגו'] למה נאמר אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין [תלמוד לומר כל צרוע וכל זב] היה ר' יאשיה אומר קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר וישלחו מן המחנה וגו' ללמדך שאין עונשין מן הדין: [מזכר עד נקבה] ח) בכל אדם הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בלוים נושאי ארון ת"ל מזכר ונקבה בכל אדם הכתוב מדבר אחד גדולים ואחד קטנים במשמע או אינו אלא כענין שענש מה מצינו בטמא מקדש שלא ענש אלא גדולים שנא' ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש (במדבר י״ט:כ׳) אף כאן לא נאמר אלא גדולים תלמוד לומר מזכר עד נקבה תשלחו אחד גדולים ואחד קטנים במשמע. ר' יונתן אומר מזכר עד נקבה תשלחו (למה נאמר, לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין אמרת קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אאם כן ענשת מן הדין לכך נאמר מזכר עד נקבה תשלחו לומר שאין עונשין מן הדין. מזכר ועד נקבה אין לי אלא זכר ונקיבה טומטום ואנדרוגינוס מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא שיכול להשתלח שאינו יכול להשתלח מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא אדם כלים מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום. ר' עקיבא אומר מזכר עד נקבה תשלחו א' אדם וא' כלים במשמע. ר' ישמעאל אומר הרי אתה דן הואיל ואדם מטמא בנגעים וכלים מטמאים בנגעים מה אדם טעון שלוח אף כלים טעונים שלוח לא אם אמרת באדם שמטמה על גבי משכב ומושב לפיכך טעון שלוח תאמר בכלים שאין מטמאין על גבי מושב ומשכב לפיכך לא יטענו שלוח הרי אבן המנוגעת תוכיח שאינה מטמא על גבי מושב ומשכב וטעונה שלוח ואל תתמה בכלים שאף על פי שאין מטמאים על גבי מושב ומשכב לפיכך יטענו שלוחת ר' יוסי הגלילי אומר מזכר עד נקבה תשלחו מה זכר ונקבה מיוחדים שהם ראוים לעשות אב הטומאה וטעונה שלוח אף כל שראוי לעשות אב הטומאה בכל התורה."that they send out of the camp": Is this speaking of all men or only the Levites, the carriers of the ark? It is, therefore, written (Ibid. 3) "From male until female shall you send out" — Scripture speaks of all men. R. Yoshiyah says "that they send out of the camp" connotes both adults and minors. You say both adults and minors, but perhaps the criterion (for inclusion) should be punishment, viz.: Just as we find re sanctuary defilement that only adults are punished, viz. (Ibid. 19:20) "And a man, if he becomes unclean and does not purify himself, that soul shall be cut off" — here, too, only adults are intended. It is, therefore, written "From male until female shall you send out," both adults and minors. R. Yochanan says: Why is it written "From male until female shall you send out"? Because it is written "They shall send out of the camp," I might think, only these (viz. (Ibid. 2). Whence do I derive (the same for) all the other types of tumah? From "From male until female — any (type of tumah) that affects male or female — shall you send out." This tells me only of male and female. Whence do we derive the same for one whose sex is unknown or a hermaphrodite? From (the redundant) "Outside the camp shall you send them." This tells me only of one who can be sent away (i.e., of one who can walk). Whence do I derive (the same for) one who cannot be sent away (i.e., that he must be taken by another)? From "Outside the camp shall you send them." This tells me only of men. Whence do I derive (the same for) appurtenances (that have become tamei)? From "and they shall not make unclean their camps." R. Akiva says: "Outside of the camp shall you send them" connotes both men and appurtenances. R. Yishmael says: It is derived by induction, viz.: A man is subject to plague tumah and garments are subject to plague tumah. Just as a man is subject to being sent away, so, appurtenances. — No, this may be so for a man, who imparts tumah (to an object) by reclining (mishkav) or sitting (moshav [upon it]), for which reason he must be sent away — as opposed to appurtenances, which do not impart tumah in that manner! — No, this is refuted by (the instance of) stones from a leprous house, which, though they do not impart tumah through mishkav or moshav, require being sent away. Do not wonder, then, if appurtenances, though they do not impart tumah through mishkav and moshav are to be sent away. R. Yossi Haglili says "From male until female shall you send them out": Just as male and female are distinctive in being subject to becoming proto-tumah (av hatumah) require being sent away, so, all that are thus susceptible — to exclude earthenware vessels, which are not thus susceptible.

Sifrei Bamidbar 1-10