Bereschit Rabba — Midrasch

Bereschit Rabba

Bereschit Rabba — Midrasch auf Beth HaMidrash: der hebräische Text und seine deutsche Übersetzung, mit Raschi und den großen Kommentatoren. Kostenlos, online.

רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה פָּתַח (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם וגו', אָמוֹן פַּדְּגוֹג, אָמוֹן מְכֻסֶּה, אָמוֹן מֻצְנָע, וְאִית דַּאֲמַר אָמוֹן רַבָּתָא. אָמוֹן פַּדְּגוֹג, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק. אָמוֹן מְכֻסֶּה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ד, ה): הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע וגו'. אָמוֹן מֻצְנָע, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ב, ז): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה. אָמוֹן רַבָּתָא, כְּמָא דְתֵימָא (נחום ג, ח): הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, וּמְתַרְגְּמִינַן הַאַתְּ טָבָא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא רַבָּתָא דְּיָתְבָא בֵּין נַהֲרוֹתָא. דָּבָר אַחֵר אָמוֹן, אֻמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אֻמְנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא מִדַּעַת אֻמָּן, וְהָאֻמָּן אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת יֵשׁ לוֹ, לָדַעַת הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁין. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ.R. Hosaja der Große eröffnete seinen Vortrag mit Prov. 8:30: (Die Weisheit spricht:) „Ich war bei Ihm אמון und war Sein Ergötzen Tag für Tag.“ אמון ist soviel wie אומן Erzieher (Pädagoge) s. Num. 11:12: oder מכוסה verhüllt (bedeckt) s. Thren. 4:5 oder מוצנע verborgen (aufbewahrt) s. Esth. 2:7: oder רבתא groß s. Nach. 3:8. Der Prophet will sagen: Bist du besser als das große Alexandria am Nilstrome. Oder אמון bedeutet endlich soviel wie Werkmeister (Künstler). Die Tora spricht: ich war das Werkzeug Gottes. Gewöhnlich, wenn ein König von Fleisch und Blut einen Palast baut, so baut er ihn nicht nach eigener Einsicht, sondern nach Einsicht eines Baumeisters, und auch dieser baut nicht nach seinem Gutdünken, sondern er hat Pergamente (διφθέραι) und Tafeln (πινάκες), worauf die Einteilung der Zimmer und Gemächer verzeichnet ist. Ebenso sah Gott in die Tora und erschuf die Welt, und die Tora spricht: Mit ראשית, worunter nichts anderes als die Tora zu verstehen ist, erschuf Gott die Welt s. Prov. 8:22.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים קיא, ו): כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם, מַה טַּעַם גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּמַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, מִפְּנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁלֹא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמְרִין לָהֶם הֲלֹא אֻמָּה שֶׁל בָּזוֹזִים אַתֶּם, וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין אוֹתָן וְאוֹמְרִין לָהֶם, וְאַתֶּם הֲלֹא בְּזוּזָה הִיא בְּיֶדְכֶם, הֲלֹא (דברים ב, כג): כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁרָצָה נְתָנָהּ לָכֶם, וּכְשֶׁרָצָה נְטָלָהּ מִכֶּם וּנְתָנָהּ לָנוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם וגו', הִגִּיד לָהֶם אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת.R. Joschua von Sichnin eröffnete im Namen des R. Levi seinen Vortrag mit Ps. 111:6: „Ihnen zu geben das Erbe der Völker“ d. h. Gott offenbarte deshalb Israel, was am ersten und was am zweiten Tage geschaffen wurde (d.i. die Schöpfungsgeschichte wird deshalb von der Schrift erzählt), damit die Völker nicht die Israeliten necken und zu ihnen sprechen: Ihr seid ein Volk von Gewalttätigkeiten! Auf Grund dieser Erzählung können ihnen nun die Israeliten entgegnen: Besitzt ihr denn nicht ein geraubtes Land (mit Anspiel. auf Deut. 2:23). Die Welt und was sie füllt, gehört Gott; früher wollte er euch das Land geben, es gefiel ihm aber, es euch wieder wegzunehmen und es uns zu geben s. das. V. 6, wo der Sinn ist: „er tat ihnen die Geschlechter kund.“

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּתַח (תהלים פו, י): כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם הַנּוֹד הַזֶּה אִם יִהְיֶה בּוֹ נֶקֶב כְּחֹד שֶׁל מַחַט, כָּל רוּחוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְהָאָדָם עָשׂוּי מְחִלִּים מְחִלִּים, נְקָבִים נְקָבִים, וְאֵין רוּחוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, מִי יַעֲשֶׂה כֵן (תהלים פו, י): אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. אֵימָתַי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּשֵּׁנִי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וגו', וּכְתִיב (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר בַּחֲמִישִׁי נִבְרְאוּ מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, כ): וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וגו', וּכְתִיב (ישעיה ו, ב): וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף, רַבִּי לוּלְיָנָא בַּר טַבְרִין אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בֵּין עַל דַּעְתֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹא נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן כְּלוּם, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ מִיכָאֵל הָיָה מוֹתֵחַ בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל רָקִיעַ, וְגַבְרִיאֵל בִּצְפוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַדֵּד בְּאֶמְצָעוֹ, אֶלָּא (ישעיה מד, כד): אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי וגו' מֵאִתִּי, מִי אִתִּי כְּתִיב, מִי הָיָה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם. דָּבָר אַחֵר כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְקַלֵּס בַּמְּדִינָה, וּגְדוֹלֵי הַמְּדִינָה מִתְקַלְּסִין עִמּוֹ, שֶׁנּוֹשְׂאִין עִמּוֹ בְּמַשָּׂאוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְקַלֵּס בָּעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְהַדֵּר בְּעוֹלָמוֹ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, לָמָּה, כִּי אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ, אַתָּה לְבַדְךָ בָּרָאתָ אֶת הָעוֹלָם.R. Tanchuma eröffnete seinen Vortrag mit Ps. 86:10. Wenn dieser Schlauch nur eine kleine Öffnung in der Größe einer Nadel hat, so entweicht alle Luft aus ihm, und der Mensch ist mit so vielen Öffnungen versehen und sein Geist entweicht nicht. Wer macht das? Die Antwort s. Ps. 86:10. Wann wurden die Engel erschaffen? Nach R. Jochanan am zweiten Schöpfungstage s. Ps. 104:4, 5. Nach R. Chanina am fünften s. Gen. 1:20 vergl. Jes. 6:2. R. Luliani bar Tabrai sagte im Namen des R. Jizchak: Es besteht zwar ein Unterschied zwischen der Meinung des R. Chanina und des R. Jochanan, allein darin stimmen beide überein, dass am ersten Tage die Engel nicht erschaffen wurde, damit man nicht sage, Michael habe die Südseite des Himmelsgewölbes ausgespannt und Gabriel die Nordseite und Gott habe in der Mitte gemessen, sondern „ich der Ewige bin es, welcher alles geschaffen und die Himmel allein ausgespannt hat, wer mit mir“ (s. Jes. 44:24) d. h. wer von den Geschöpfen der Welt gesellte sich mir zu? Oder: Es heißt Ps. 86:10: „denn groß bist du und Wunder ausrichtend.“ Gewöhnlich wird ein König von Fleisch und Blut gerühmt in seinem Lande und die Großen des Landes werden mit ihm gerühmt, indem sie ihm seine Last tragen helfen, bei Gott aber ist es nicht so; er erschuf die Welt allein und er allein rühmt und verherrlicht sich mit ihr. R. Tanchuma wandte den obigen Psalmvers so an: Du allein bist Gott und hast alles allein ins Dasein gerufen.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.Sechs Dinge waren schon vor der Weltschöpfung: einige von ihnen wurden wirklich geschaffen, einige dagegen stiegen nur in der Idee (des Schöpfers) auf, um künftig ins Dasein zu treten. Die Tora s. Prov. 8:22 und der Thron der Herrlichkeit s. Ps. 93:2 wurden wirklich geschaffen, dagegen die Väter s. Hos. 9:10, Israel s. Ps. 74:2, das Heiligtum s. Jerem. 17:12 und der Name des Messias s. Ps. 72:17 verharrten in der Schöpfungsidee. R. Ahaba im Namen des R. Sera fügte zu den letzteren noch die Buße hinzu s. Ps. 90:2:3. Hinsichtlich der beiden ersten war er im Zweifel, was von ihnen eher da war, ob die Tora dem Throne der Herrlichkeit voranging, oder der Thron der Herrlichkeit der Tora. Nach R. Abba bar Kahana war die Tora vor dem Throne der Herrlichkeit da s. Prov. 8:22 vergl. Ps. 93:2. Nach R. Huna und R, Jeremja im Namen des R. Schmuel bar Jizchak ging die Idee Israels jeder andern Idee voran. Gleich einem Könige, welcher mit einer Matrone verheiratet war, von der er aber keinen Sohn hatte; einst jedoch ereignete es sich, dass der König, als er auf der Straße ging, ausrief: Holet Tinte und Feder für meinen Sohn! Da wunderten sich die Leute und sprachen: Der König hat keinen Sohn und doch sagt er: Holet Tinte und Feder für meinen Sohn, er muss ein großer Sternseher sein, denn wenn er nicht voraussähe, er würde einen Sohn von der Matrone bekommen, so würde er nicht ausgerufen haben: Holet Tinte und Feder für meinen Sohn! Ebenso wenn Gott nicht vorausgesehen hätte, dass nach 26 Geschlechtern (von der Weltschöpfung an) Israel das Gesetz annehmen würde, so hätte er sicher nicht in dasselbe geschrieben: „Befiehl den Kindern Israel“ und: „rede zu den Kindern Israel.“ R. Banja sagte: Die Welt und was sie füllt, wurde nur wegen der Tora erschaffen s. Prov. 3:19; nach R. Berachja dagegen wurde sie wegen Mosche erschaffen s. Deut. 33:21. Nach R. Huna im Namen des R. Matna wurde die Welt wegen dreier Dinge erschaffen: wegen der Challa (Priestergabe vom Teige) s. Num. 15:20:21: der Zehnten s. Deut. 18:4 und der Erstlinge s. Ex. 23:19.

רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא פָּתַח (תהלים לא, יט): תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וגו', אִתְפַּרְכָן, אִתְחַרְשָׁן, אִשְׁתַּתְּקָן. אִתְפַּרְכָן אִתְחַרְשָׁן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות ד, יא): אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה', וְאוֹמֵר (בראשית לז, ז): וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָּה אֲלֻמָּתִי. אִשְׁתַּתְּקָן, כְּמַשְׁמָעוֹ (תהלים לא, יט): הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק, חַי הָעוֹלָמִים. (תהלים לא, יט): עָתָק, שֶׁהֶעְתִּיק בִּבְרִיּוֹתָיו. (תהלים לא, יט): בְּגַאֲוָה, אֶתְמְהָה בִּשְׁבִיל לְהִתְגָּאוֹת וְלוֹמַר אֲנִי דוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. (תהלים לא, יט): וָבוּז, אֶתְמְהָה מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדִי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, לִירֵאֶיךָ וְלֹא לַבּוֹזִים אֶת מוֹרָאֲךָ [הרב] אַל יְהִי בְּמָה רַב טוּבְךָ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין בִּמְקוֹם הַבִּיבִים, וּבִמְקוֹם הָאַשְׁפָּה, וּבִמְקוֹם הַסָּרִיּוֹת, כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לוֹמַר פָּלָטִין זוֹ בְּנוּיָה בִּמְקוֹם הַבִּיבִים וּבִמְקוֹם הָאַשְׁפָּה וּבִמְקוֹם הַסָּרִיּוֹת, אֵינוֹ פּוֹגֵם. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לוֹמַר הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ, אֵינוֹ פּוֹגֵם, אֶתְמְהָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר, אִילוּלֵי שֶׁהַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, מִנַּיִן הֵן, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ.R. Huna bar Kapra eröffnete seinen Vortrag mit Ps. 31:9 mit den Worten: Möchten doch zerbrechen, das Gehör verlieren und verstummen, welche mit Stolz sprechen: ich forsche über die Schöpfung und verachte meine Ehre; denn R. Jose bar Chanina hat gesagt: Wer sich durch die Schande seines Nächsten Ehre zu verschaffen sucht, hat keinen Anteil an der künftigen Welt, um wie viel weniger der, welcher nicht auf die Ehre Gottes hält. Was folgt darauf? „Wie groß ist dein Gut“ (s. das. V. 20) welche dich ehrfürchten, nicht für die, welche die Ehrfurcht vor dem Lehrer aus dem Auge verlieren. Wenn ein König einen Palast an einem löcherigen, seichten und übel riechenden Orte baut, vermindert der, welcher dahin kommt und sagt: dieser Palast steht in der Nähe von Rinnen, was häßlich ist, nicht die Ehre des Königs? Sollte nun nicht ebenso derjenige, welcher spricht: diese Welt ist aus Öde und Leere geschaffen, die göttliche Majestät verletzen? R. Huna sagte im Namen des Bar Kapra: Stände nicht das Wort geschrieben, so würde man es nicht aussprechen, es heißt: Im Anfange erschuf Gott und woraus? Es folgt: die Erde war Öde und Leere.

Bereshit Rabbah 1 · Der Midrasch Bereschit Rabba. Zum ersten Male ins Deutsche übertragen von Dr. August Wünsche. Leipzig 1881