מסכת כלה רבתי — מסכתות קטנות

מסכת כלה רבתי

מסכת כלה רבתי — מסכתות קטנות בבית המדרש: הטקסט העברי ותרגומו, עם רש״י והמפרשים הגדולים. חינם, אונליין.

ברייתא כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה. מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה: [גמ׳] אמר רבא באי זו ברכה אמרו ברכת שבעה ולא ברכת אירוסין. ואי זו היא ברכת אירוסין. אמר רב יהודה אמר רב אשר קב״ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות ע״י חופה וקידושין. [בא״י מקדש ישראל ע״י חופה וקדושין] ברכות היכי מברכין א״ר לוי בורא פרי הגפן ושהכל ברא לכבודו ברוך אתה ה׳ יוצר האדם. ברוך אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך יוצר האדם. שוש תשיש ותגיל עקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך משמח ציון בבניה. שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך משמח חתן וכלה. ברוך אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה דיצה רנה אהבה ואחוה שלום וריעות מהרה ה׳ אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חפות חתנים ממשתה ונערים מנגינתם ברוך משמח חתן וכלה. מיתיבי לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא כיצד כגון המברך ברכה שאינה צריכה (לגופה). והכא כיון דמברך בורא פרי הגפן היכי עביד דטעים ליה. והא אמר מר טעמו פגמו. דמוריק בידיה מכסא ושתי. התינח דאיכא חמרא ליכא חמרא מאי מקדש. בשיכרני. בכפריא מאי. אמיא או אריפתא: איבעיא להו ברך להו לכלהו שלא כסדר או חסר אחת מאי. ת״ש ברכות אין מעכבות זו את זו. לוי איקלע לבי הילולא ובריך שית ש״מ אעפ״י דחסר לא חיישינן. דילמא שאני התם דאחד יצירה:

ברייתא מנין לברכת חתנים מן התורה שנא׳ ויברכו את רבקה: [גמ׳] מידי בכוס ברכוה. אלא אסמכתא הוא ור׳ יוחנן אמר מהכא ויברך אותם אלהים. אלא מעתה בחיות דכתיב ויברך אותם אלהים מאי אלא משום דכתיב ויבן ה׳ אלהים ותנא שכן בכרכי הים קורים לקלעיתא בניתא:

ברייתא ומנין אפי׳ אלמנה צריכה ברכה שנא׳ ויקח (בועז) עשרה אנשים וכתיב ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה׳ וגו׳: [גמ׳] ש״מ ברכת חתנים בעשרה וש״מ אפי׳ אלמון שנשא אלמנה מברכים מיתיבי במה מברכין בבחור שנשא בתולה ובחור שנשא אלמנה ואלמון שנשא בתולה אבל אלמון עם אלמנה לא. התם בז׳ ימים:

ברייתא כלה כיון שנבעלה יום ראשון אסורה לבעלה כל שבעה דברי ר׳ אליעזר. ר׳ יהושע אומר תבדק הדבר אם היתה נדה בבית אסורה ואם לאו מותרת: [גמ׳] במאי קא מפלגי ר׳ אליעזר מסיק אדעתיה דלמא חזיא דם ולא ידעה. ר׳ יהושע מסיק אדעתיה אפשר למיבדק. וכמה זמן ר׳ יהושע אומר ג׳ ימים.

ברייתא שאלו תלמידיו את ר׳ אליעזר מהו לשתות בכלה כל זמן שבעלה מיסב אמר להם כל השותה בכלה כאילו שותה בזונה, אמרו לו והלא בנות ישראל יש בהן דרך ארץ אמר להם ח״ו כל שאין התורה עוברת על פיו אין בו דרך ארץ. הכריז ר׳ אלעזר בן עזריה בארבע מאות שופרות כל המקבל כוס מהכלה אין לו מחילה לעולם: [גמ׳] במאי קא מפלגי רבנן סברי כיון דבת ת״ח היא מנהגא דאבוה תפסה , ור׳ אליעזר אומר לך לעולם אשה כבעלה כדתניא מעשה באשה אחת שהיתה נשואה לת״ח והיתה קושרת לו קשר של תפילין על ידו. מת ת״ח ונשאת למוכס היתה מקשרת לו קשר מוכס על ידו. הכריז ר׳ אליעזר בן עזריה שמעת מינה הרהור כמעשה דמי היכי מחמירים ואומרים אין לו מחילה לעולם לעולם אימא לך הרהור לאו כמעשה דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע (אלהים) [ה׳]. ושאני אשת איש דחמירא טפי. דרש רבא מאי דכתיב טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאים בדרך בוא וראה צדקתו של הב״ה שכל המעלה בלבו לעשות מצוה ונאנס ולא עשאו מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו וכל המעלה בלבו לעשות חטא עד שעת מעשה לא מחייב דכתיב און אם ראיתי בלבי [וגו']:

Tractate Kallah Rabbati 1