Gvurot Hasem — Mahsava

Gvurot Hasem

Gvurot Hasem — Mahsava a Beth HaMidrash oldalán: a héber szöveg és magyar fordítása, Rásival és a nagy kommentátorokkal. Ingyenes, online.

"כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר" (משלי כה, ב). במדרש ב"ר (ט, א), רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא, מתחלת ספר בראשית עד "ויכלו" (בראשית ב, א) - "כבוד אלקים הסתר דבר", מכאן ואילך - "חקור דבר", עד כאן.1 It is to God's honor that a thing (thing, word - דבר) is concealed and it is to their honor, that kings research a thing (Proverbs 25, 2). In Midrash Rabbah (9,1) Rabbi Levi in the name of Rabbi Hama Bar Hanina: "From the first word of the Book of Genesis, 'בראשית' until 'ויכלו': "It is for God's honor that a thing is concealed," and from there ('ויכלו') and onwards, it speaks of "the honor of kings is to research a thing..."

למה שהיה השגת האדם* מתיחסת אל האדם במה* שהוא השגתו, מחויב מזה שהדבר שהוא מושג לא יהיה נבדל מכל וכל מן האדם המשיג. שאם היה נבדל לגמרי מן האדם המשיג, אין ראוי שיהיה בו השגת האדם. כי כבר אמרנו שהשגה* של אדם היא מתיחסת אליו, יחויב מזה שהדבר שהוא נבדל ממנו לגמרי, אחר שהוא נבדל ממנו, אין ראוי שיהיה לאדם השגה בו.2 It is the case that human conception is inherent in man; it is his conceiving. It is necessary to infer from this that the thing (דבר) that he conceives cannot be separate from him who conceives it in any way. For if it were completely separate from the man, the conceiver, it would not be considered humanly conceivable. As previously stated that human conception is inherent in man, it must be the case that the thing that is completely separate from him, being that it is separate from him, cannot be conceived by him.

וזהו הסבה שלא נזכר בתורה בפירוש עולם הבא, או השארת הנפש אחר המיתה. שאילו היה דברי תורה כמו מלך בשר ודם שהוא מזהיר את עבדיו שלא יעברו את צוואתו, ואז יזכו לשכר הטוב שהוא מבטיח אותם, אז באין ספק היה נזכר היעוד הטוב בעולם הבא ובגן עדן. וכשיסור האדם מן המצוה, וימרוד בבוראו, יהא נדון בגיהנם. אבל במה שהתורה היא דברי אלקים חיים ביד הנביא, לכך הדברים שבתורה לפי השגת הנביא. והדברים האלו הם נבדלים מן האדם הגשמי, ואינם עמו במציאות. וכמו שנבדלים בעצמם ואינם עמו, כך ידיעתם רחוק מאוד מן האדם, ונבדלת ממנו. ולא יכנסו בגדר השגת הנביא דבר שהוא נבדל מן האדם.3 And this is the reason why the World to Come is not explicitly mentioned in the Torah, or the survival of the soul after death. For if the words of the Torah were comparable to those of a worldly king who cautions his servants about disobeying his commands and, if worthy, of the great reward that he promises them, then, without a doubt, it (Torah) would mention the great good that is in store for them in the World to Come and in the Garden of Eden. And should a man turn from heeding God and rebel against his Maker, then shall his judgement be to dwell in hell. However, it being the case that the words of Torah are the words of the Living God as delivered by the prophet, consequently, the words of Torah accord with the prophet's conception. And these things (World to Come, Garden of Eden) are separate from physical man and are not with him in (his) reality. And just as they are in themselves separate and not with him, so is knowledge of them very distant from man and separate from him. And a thing cannot be considered conceivable by the prophet that is separate from man.

כי הפרש יש בין החכמה ובין הנבואה; כי החכם ישיג מצד שכלו, ומכיון שהוא ישיג מצד שכלו, יוכל להשיג הדברים הנעלמים והנסתרים ביותר. אבל הנביא יקרא "חוזה" (מ"ב יז, יג), או "רואה" (ש"א ט, ט), ששייך רואה במה שהוא רואה הדבר מבחוץ. לכך צריך לכל נביא התדבקות בדבר לאשר נבואתו בו, והוא מתדבק בדברים ההם, וידעם מפני נבואתו.

ולפיכך אמרו חכמים (ב"ב יב.) 'חכם עדיף מנביא'. וביאור זה, כי הנבואה דומה כדבר* לחוש עין, שירגיש המוחש מבחוץ. ואף כי אין הנבואה על ידי השגת החוש הגשמי, מכל מקום כמו שהחוש דבק במוחש, כך יש התדבקות כח הנבואה של הנביא, שהוא כח המדמה, או מה שהוא הכח המקבל הנבואה, שהוא מתדבק בדבר שהוא מתנבא עליו. ומפני זה יותר עדיף החכם, אשר הוא משיג ויודע הדברים הנעלמים, ומוציא אותם משכלו מעצמו. ומפני ההבדל הזה יקרא הנביא "חוזה" או "רואה", מה שאין כך בחכם. ולפיכך אי אפשר שיבא כלל ענין עולם הבא והשארת נפש בנבואה, כיון* שלא שייך בזה רואה או חוזה, כי דבר זה נבדל מן האדם, ולפי שהוא נבדל לגמרי מן האדם, לא תפול הנבואה בו. שכבר אמרנו כי הנבואה צריך להתדבקות מבחוץ במה שהוא מתנבא עליו. לכך עולם הבא והשארת הנפש יתבאר יותר בחכמה, שהחכם משיג הדברים הנעלמים, יותר ממה שיתבאר בנבואה. לכך "חכם עדיף מנביא", מה שהוא יכול להשיג דבר שאי אפשר בנבואה. שכח הנבואה מתדמה לחוש העין המקבל מוחשיו מבחוץ, ואיך אפשר להיות נכתב בתורה ענין עולם הבא, שאין זה מענין הנבואה. כי מי שידע החילוק אשר יש בין החכם ובין הנביא, ידע כי אי אפשר דבר זה, כי הנביאים היו מתדבקים בדבר שהיו* מתנבאים עליו.

Gevurot Hashem, Introduction to Gevurot Hashem