On Dokuz Mektup — Mahşava

On Dokuz Mektup

On Dokuz Mektup — Mahşava Beth HaMidrash'ta: İbranice metin ve Türkçe çevirisi, Raşi ve büyük yorumcularla birlikte. Ücretsiz, çevrimiçi.

רעי אהובי נפתלי!My Dear Naphtali:

כאשר שפרה לנו העת, זה לא כביר, אחרי הפרדנו שנים רבות, להשתעשע יחד שעה קלה, בעברך דרך עיר מושבי, לא פללת אז, נפתלי יקירי, כי נושא הענין, שעליו הטפנו מלים, יקח לבבי לארך ימים, וכי יהיה עוד כל מעיני בו גם עתה. — אתה, ידידי, מצאתנו, כי נהפכתי לאיש אחר בהשקפותי על הדת, וביותר בתהלוכותי והנהגתי בדרך אמונה, עד כי לא יכולת לשום מעצור לרוחך, השקט והדגול במדת הסבלנות, והשאלות: "מאימתי"? "מדוע"? התפרצו מלבך הסוער. — להשיב דבר, ערכתי אליך המון תלונות ודברי שטנה, נגד הדת והיהדות, כי למן העת הרחקתי נדוד מבית אבי ומארץ מולדתי, נפקחו עיני לראות נכוחה, בהתהלכי את אנשים מביני דבר ובקראי בספרי חכמה ודעת.When, recently on the occasion of your trip through the town of my residence, we were privileged to meet again, after many years of separation, for a short meeting hour, you did not imagine, my dear Naphtali, what interest the subject of our conversation had - and, indeed, still has - for me. You found me so changed in my religious views and practices that, despite your habitual tolerance, you could not suppress the questions which rose, as it were, spontaneously to your lips, "since when?" and "Why?" As answer I gave you a whole series of accusations against Judaism, concerning which my eyes had been Opened by reading and contact with the world since I had left home and parents.

— את שפעת דברי אלה, שמעת במנוחת לבב, ורק באחרונה שאלתני: "התאמין להכיר ולדעת היטב את עצם הדבר אשר חצי תלונתך נחתו בו"? האם בעינים פקוחות ובקורת ישרה ונאמנה, היטבת לראות ולהבין, עד כי כה נתברר לך הדבר שהוא מקור חיינו, ולמצער, "לא נוכל לעבור עליו בבלי משים, ולהרחיקהו בקלות דעת"? די באר הוכחתני לדעת, כי המקורים ששאבתי מהם ידיעותי בעניני הדת המה, מצד אחד: ההרגל, החנוך וסדר למוד הפולנים בתורה ובתלמוד כטעם תפל, בבלי רגש ובלי שום שכל; ומצד השני: סופרים נוצרים ומתקנים (רעפארמאטארען) חדשים, — ועל כלם, החפץ והרצון להתאים את הגיוני הלב הפנימיים עם צרכי החיים החיצונים, ולהרחיב את חוג הענג והשעשועים, ככל אשר ידרוש הזמן והטעם החדש.You listened quietly to my speech, and, when I had done, replied, "Do you believe that you really understand the object which you are thus condemning? Have you acquired with your own eyes, and by dint of honest, earnest investigation, an actual understanding of a matter which, inasmuch as it is the holiest and most important consideration of our life, should at least not be cast aside thoughtlessly and unreflectingly ? "You showed me that the only sources of my knowledge were, on the one hand, the mechanical practice of parental customs and a few imperfect and undigested fragments of the Bible and Talmud acquired from Polish teachers, and, on the other hand, Christian writers, modern reformers, and especially that view of life which our present age has brought forth, and which has, as its chief endeavor, the suppression of the inner voice of conscience in favor of the external demands of comfort and ease.

— במו פי הודיתי, כי כל אלה אמנם לא יספיקו דים לקנות מושג נאמן בדבר האמונה והדת, ובקשתיך להורות אותי דעה והשכל ולהבינני דבר לאשורו, והנה קול הרכב קורא: "עלו המרכבה"! ולפני הפרדך מעלי לא יכולת, ידידי, להגיד לי רק את המלה הקטנה: "בכתובים"! — אמנם, נפתלי יקירי, במבוכה הביאותני, מבלי אוכל עוד להשען על ידיעותי והשקפותי בעניני הדת שהיו לי עד כה; אבל עוד לא עקרת אותן משרש ולא בטלת טענותי ותנואותי, ומה גם כי לא הנחלת לי על מקומן דעות והשקפות אחרות טובות ונאמנות מאלה. — אי לזאת, נשען על טוב לבבך ורשיונך, ארחיב בנפשי עז לשנות. לפניך "בכתובים" המון טענותי ותלונותי, לא למען הצדיק בעיניך דרכי חיי והנהגתי, רק מלב טהור וחפצי הנאמן כי תורני דבר אמת לאשורו. - על כל דת, לפי דעתי, לקרב את האדם יותר אל תעודתו, והתעודה הזאת התוכל להיות אחרת, אם לא "אשר והשתלמות"?I was forced to confess the insufficiency of my knowledge, begged you for instruction; then the coachman called, and, in bidding me good-by, you had only time to call "in writing." You have, therefore, made me distrustful, my dear Naphtali, of the opinions I have hitherto held, but you have not refuted them, nor given me better ones in their stead. I, therefore, take advantage of your kind permission, and repeat to you in writing a number of my charges, not for the purpose of defending my present mode of life, but in the sincere desire of information and guidance. Every religion, I believe, should bring man nearer to his ultimate end. This end, what else can it be than the attainment of happiness and perfection?

והנה אם נקח את פנות ההשקפה הזאת לקנה המדה בנוגע אל היהדות, לדאבון נפשנו תוצאות משפטנו רק זועה! אל איזה אשר תנהל ותביא היהדות את המחזיקים בבריתה? — מראש מקדם מנת גורלה רק עוני ועבדות; אין מודע ומכיר לישראל בלאומים, או לנבזה וחדל אישים יחשב בעיניהם; ובעוד אשר יתר העמים העפילו עלות על ראש הפסגה של מעשי אנוש ותחבולותיו (קולטור), מרום ההצלחה והאשר, הנה היהודים, על עמדם יעמדו תמיד, עניים וחסרי כל דבר, אשר יוכל להרים את האדם לרום המעלה, וישית לחייו לוית חן ויפי.But if we take these principles as a criterion for Judaism, what utterly depressing results do we not obtain? To what happiness does Judaism conduct its professors? From time immemorial misery and slavery have been their lot; misunderstood or despised by the other nations, and while the rest of mankind mounted to the summit of culture, prosperity, and fortune, its adherents remained always poor in everything which makes human beings great and noble, and which beautifies and dignifies existence.

Nineteen Letters 1