Дерех Хаїм — Махшава

Дерех Хаїм

Дерех Хаїм — Махшава на Бет га-Мідраш: текст на івриті та його український переклад, із Раші й великими коментаторами. Безкоштовно, онлайн.

"כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי ו, כג). האדם אשר ברא השם יתברך על האדמה, סוכתו ענן וערפל, עד שהוא יושב בחושך, ולא אור, הוא הגוף העכור והחושך, אשר מכסה עליו, עד כי נלאה למצוא הפתח הפונה קדמה, שיהיה דרכו נוכח ה'. ואף אם זוהר השכל ונצוץ שלו לו לעינים*, להורות לו הדרך אשר ילך בו, אין הדבר הזה רק מה שראוי לאדם לעשות מצד שהוא אדם, שנתן לו השם יתברך השכל, אשר הוא נר מאיר, ובהלו נר השכל על ראשו, ידע מה שיעשה מצד שהוא אדם, לא במה שבחר השם יתברך בו, כמו שהם ישראל שבחר השם יתברך בהם מכל העמים, ודבר זה הוא למעלה מן השכל האנושי. ולכך אל דבר זה, שילך אחר בוראו ולהיות דבק עם השם יתברך, וכדכתיב (ר' דברים יג, ה) "אחרי ה' תלכו ואותו תעבודו ובו תדבקו", אין כח במאור הזה, שהוא השכל, להאיר דרכו אשר עליו מה שיש לו ללכת אחר בוראו. ואיך אפשר דבר זה, שיהיה המאור הזה, הוא השכל, הבוחר הדברים הראוים אל האדם במה שהוא אדם. רק הדבר הזה, הם מעשים הרצוים אל השם יתברך, ומה שמרחיק האדם מן השם יתברך אשר בחר בו, עד שבזה יוכל האדם להגיע אל הצלחתו האחרונה, ולהיותו דבק בו יתברך, ודבר זה הוא למעלה מן השכל. לכך המאור אשר הוא להגיה חושך האדם אשר יושב בו, הוא התורה והמצוה. וזהו דכתיב (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור", רוצה לומר כי הם בלבד המאירים לאדם בחושך, עד שהלילה כיום יאיר.

ופירוש "נר מצוה ותורה אור", רוצה לומר כי המצוה דומה לנר, אשר האור שלו אינו אור גמור בלא גוף, רק האור נתלה בגוף, הוא הפתילה והשמן וכלי המקבלים האור הזה. ואינו אור מופשט מן הגוף, שיהיה אור בהיר, רק עומד ונתלה בדבר שהוא גוף, ובשביל כך אינו אור בהיר. וכך המצוה היא המעשה אשר יעשה האדם על ידי כלי הגוף, ובמעשה אשר יעשה האדם בעל גוף, דבק בו האור האלהי, מה שמעשה הזה מעשה שכלי אלהי, מצות בוראו ורצונו של השם יתברך, לכך המצוה נקראת "נר". אבל התורה נקראת "אור", כי האור אינו תולה בדבר, אבל הוא מופשט מן הגוף לגמרי, ולפיכך התורה דומה לאור בהיר.

ובמסכת סוטה (כא.), את זו דרש רבי מנחם בר רבי יוסי, תלה הכתוב את המצות בנר, ואת התורה באור; מה נר מאיר לפי שעה, אף המצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור; מה אור מגין לעולם, אף התורה מגינה לעולם, עד כאן. וביאור זה, כי המצוה שהיא מעשה האדם, ואין מעשה האדם רק על ידי הגוף, וכל גוף הוא תחת הזמן כאשר ידוע, כי כל דבר אשר הוא גוף הוא תחת הזמן. ולכך המצוה שהיא על ידי גוף האדם, היא מגינה בזמן בלבד, וזה שאמר שהמצוה היא לשעה. אבל התורה, שהיא בלא גוף, שהיא השגת השכל, אין לגוף עסק בה, וכל דבר שאינו גוף אינו תחת הזמן. ולכך התורה מגינה לעולם, כאשר האדם דבק בתורה השכלית, שאין לה התלות בזמן כלל. ולפיכך אמר הכתוב (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור", והם המאירים לאדם להביאו אל תכליתו האחרון, המעלה העליונה, אשר הוא בקשת וחפוש כל חי אשר הוא על האדמה.

ואמר עוד "ודרך חיים תוכחת מוסר" (משלי ו, כג), רצה לומר ומכל מקום "תוכחת מוסר", הם הדברים אשר אינם מצוות התורה, רק מה שנותן שכל האדם מן המוסרים, אשר יעשה האדם וחי בהם (ויקרא יח, ה), נקראו "דרך חיים".

ובמדרש ויקרא רבה (ט, ג), "לשמור דרך עץ החיים" (בראשית ג, כד), כ"ו דורות קדמה דרך ארץ את התורה, שנאמר "לשמור דרך" זה דרך ארץ, [ואחר כך] "עץ החיים" זה התורה, עד כאן. ומה שנקרא התורה "עץ", ודרך ארץ "דרך", מפני שרצה לומר כי התורה היא נטיעה חזקה, כמו העץ הזה שהוא נטוע בחוזק, ויש לו שרשים גדולים, אשר אם כל הרוחות בעולם באים, אין מזיזין העץ הזה ממקומו (להלן פ"ג מי"ז). כך התורה היא נטיעה חזקה, ונטיעת התורה היא עם השם יתברך, אשר ממנו יתברך אצולה התורה הזאת, מסודרת מאתו. וכמו שיתבאר עוד בכמה מקומות איך הנטיעה הזאת יוצאת מן השם יתברך, כמו שהעץ יוצא ממקום נטיעתו, היא האדמה. ואם כל באי עולם באים לעקור התורה, אינם יכולים לזוז אותה אף בדבר אחד. כמו שאמרו במדרש, כשהיה שלמה המלך עליו השלום מרבה נשים, אמר רבי שמעון בן יוחאי, ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקב"ה. אמר, רבונו של עולם, דייתקי שבטלה מקצתה, בטלה כולה. אמר הקב"ה, הרי שלמה ואלף כיוצא בו בטלים, ויו"ד ממך אינו בטל, עד כאן. וכן אף אם כל ארבע מלכיות, שהם כנגד ארבע רוחות העולם, באים לעקור התורה מישראל על ידי גזירותם, כמו שהיו עושים, אין יכולים לעקור בגזירתם התורה.

Derekh Chayyim, Introduction