Deraszot HaRan — Machszawa

Deraszot HaRan

Deraszot HaRan — Machszawa w serwisie Beth HaMidrash: tekst hebrajski i jego polskie tłumaczenie, z Raszim i wielkimi komentatorami. Za darmo, online.

בראשית ברא אלקים וגו׳"IN THE BEGINNING G-D CREATED THE HEAVENS AND THE EARTH, AND THE EARTH WAS FORMLESS AND VOID, AND DARKNESS WAS UPON THE FACE OF THE DEEP, AND THE SPIRIT OF G-D HOVERED OVER THE FACE OF THE WATERS." (GENESIS 1:1-2)

כל המפרשים האמתיים הסכימו בפירוש אלו הכתובים, שכונתם לומר כי בראשית הבריאה נברא חומר משותף לכל מה שתחת גלגל הירח. ואם קצתם סברו שהכונה באמרו את השמים ואת הארץ וכו' שהיו שני חומרים נבדלים שהם חומר השמים וחומר הארץ, כלם הסכימו שזה הפסוק השני כולל ארבעה יסודות שהם אבות לכל מה שתחת גלגל הירח, והם האש הנרמז במלת וחשך, והאויר הנרמז במלת ורוח אלקים, והמים והעפר הנכללים במלת תהום, ואמנם חייבה החכמה האלהית להיות חומר אחד משותף לכל מה שתחת גלגל הירח, להיות הרצון מאתו להמשיך טבע ההויה כפי האפשרות לא רצה לברוא דברים רבים יש מאין אחר שיש באפשרות חומר אחד לכלול כלם, ולזה אם נצטרך להודות להיות חומר השמים חומר אחר, היה מסר שהצורה הגלגלית לא יהיה לה אפשרות לחול בחומר הארץ, אבל אחד שלכל הנמצאים מגלגל הירח ולמעה יש לצורתם אפשרות לחול בחומר זה, יהיה אם כן המצאת שני חומרים בעולם התחתון יש מאין ללא תועלת ודי בחדוש הזה הנפלא וההכרחי. ועוד שאין ספק שזה המציאות כלו התחתון היה לצורך האדם ובשבילו, והצורך הגדול לו בהם הוא מזונו אשר לוקח מאתם, עד שחומר האדם קרוב להיות נלקח מהמורכבים האחרים צמחים או בעלי חיים אשר משיב אותם בכחותיו הטבעיות עצם גופו, וזה אמנם הוא מצד השתוף הנמצא ביניהם בחומר, ואם לא היה מחומר אחד היה זה מכח הנמנע, עד שהסכימו החכמים כי אי אפשר שיושב היסוד הפשוט עצם גופו עם היותו חלק מחלקיו יען היותו חולק עליו בפשיטות והרכבה, ואם זה רחוק מה יהיה בחומר אחר לא ישתתף עמו בדבר, ואם כן יהיו הנמצאים כלם מחומר אחר אם מנגדים אליו ואם בלתי נאותים, ולכן הושם כל מה שישתתף עם האדם אשר הוא העולם התחתון בכללו חומר אחד. ואמנם היות העולם העליון חומר אחר אין התנגדות אל האדם בזה כי לא ישתתף עמו מצד חומרו רק מצד צורתו ואין לצורה הפוך:All of the true expositors are in agreement that the intent of these verses is that in the beginning of the creation there was created a common substance for all that is beneath the lunar orb. And though some of them hold that the intent of eth hashamayim ve'eth ha'aretz is that there were two distinct substances, that of heaven and that of earth, they are all in agreement that the second verse includes the four elements which give rise to all that is found beneath the lunar orb, namely: fire (intimated in the word "darkness"), air (intimated in the expression "the spirit of G-d"), and water and earth (subsumed in the word "deep"). Indeed, the Divine Wisdom mandated one common substance for all that is found beneath the lunar orb, willing the nature of existence to proceed from the possibilities implicit in its origin. It did not wish to create many things creatio ex nihilo, it being within the nature of one substance to include all. Therefore, if we must posit the substance of heaven as distinct from that of earth, it is because the heavenly form could not be generated by the earthly substance. But since all that is found from the lunar orb downwards could conceivably result from this substance, then the creation of two substances in the nether world would constitute needless creatio ex nihilo, and this miraculous, ineluctable act of creatio ex nihilo [of one common substance] suffice. It is further to be noted that the entire terrestrial creation is intended for the fulfillment of man's needs, the greatest of which is the sustenance that he derives therefrom, so that the substance of man is closely allied to what is derived from the other terrestrial composites, vegetable or animal, and is subsequently converted through his natural processes into the very substance of his body. And this is possible only by virtue of the common substance that they share, in the absence of which all this could not take place. The sages are in agreement that a simple element cannot be assimilated into a compound, though it form a part of that compound, such union being negated by the very antagonism between simple and compound: how much less conceivable is it, then, that such union could be effected between two entirely dissimilar substances. If the other terrestrial creations, then, were of a different substance from man, they would be both unassimilable with him and unfit for him. It is for this reason that everything created in common with man, namely, the terrestrial world as a whole, partakes of one substance. But the celestial world's being of a different substance is not in opposition to man in this regard, for it has nothing in common with him in point of his substance, but only in point of his form, and form undergoes no transformation.

והנה הודיעתנו התורה שמאלו הנבראים החסרים שהם בתכלית החסרון כל אחד מצד עצמו בהאספם יחד יתחדשו מהם מורכבים רבים בעלי המעלה רבי השלמות, כי אין ספק שאלו הנבראים הראשונים אשר הם חלקי כל הוים חסרים מאד עד שלא חלו בהם הסגולות הנמצאות בדומם המורכב מהם, ואין צריך לומר סגולות הצומח והחי והאדם, כי אין מן המחויב שהכלל אשר ימצא מחלקים גרועים שיתדבק בו אותו החסרון אשר בחלוף פשוטיו אבל מצד היותו כלל ומורכב ימצאו בו שלמיות ותועלות אינם בפשוטו ופרטיו:Now the Torah has in truth informed us that from these imperfect creations, though each in itself be completely defective, when they are joined together, there originate from them many superior composites of great perfection (for it goes without saying that these primal creations, which are the components of all existing things, are so defective as not to possess the virtues even of the inanimate objects compounded of them; how much less those of vegetable, animal, or man) — for it need not follow that an aggregate composed of defective elements partake of the defects of the separate elements of which it is compounded, but being an aggregate and a composite there inheres in it a perfection and a benefit which is not to be found in its individual constituents.

ועל זה הצד אשר אמתה לנו ההויה הטבעית הוא מה שהפליגו לנו רז״ל בשבחו ומוראו של צבור עד שאמרו לעולם תהא אימת צבור עליך, עד שמצינו שנענש אדון הנביאים בזה באמרו שמעו נא המורים, ואף על פי שכל אחד מצד פרטיותו לא היה ראוי לזה, ואמרינן בפרק קמא דקידושין (ל"ו, א) וכי תימא בני סכלי לא מקרו בני ת״ש בנים סכלים המה וכ״ת בני דלא מהימני לא מקרו בר תא שמע בנים לא אמון בם, רצו בזה שאף על פי שכל אחד מצד עצמו אינו ראוי לזה, מצד הצטרפו לזולתו יקנה הכלל שבח ומעלה יותר ממה שראוי מצד פרטיו, כאשר קנו המורכבים כלן סגולות ומעלות אשר לא היו בנפרדים אשר קובצו מהן, וכבר רמזו לנו בחלבנה שהושמה עם סמני הקטורת והיה מן הנראה שתפסיד אותם להפסד הריח הזה ועם כל זה אמתה לנו הנבואה שאין להם שלמות זולתה, כי כן הענין בהצטרף עמנו בעבודתנו לש״י החוטאים והפושעים שלא יפסידו עבודתנו אבל תהיה בזה יותר שלמה:And it is in respect of this truth impressed upon us by nature itself that our sages of blessed memory dilated upon the majesty and the awe of the congregation, to the point of their saying (Sotah 40a): "Let the fear of the congregation be always upon you." And we find the chief of the prophets himself [Moses] to have been punished in this regard, having said (Numbers 20:10): "Listen, now, you rebellious ones," though each one of them as an individual merited the rebuke. And they said in the first chapter of Kiddushin (36a): "And do you think foolish children are not called children? Come and hear (Jeremiah 4:22): 'They are foolish children.' And do you think faithless children are not called children? Come and hear (Deuteronomy 32:30): '…children in whom there is no faith.'" Their intent in this is that although each one in himself be unworthy, still, when he joins the others, the aggregate acquires a merit and an eminence greater than the sum of its parts, just as the composites of creation acquired virtues and qualities which did not exist in the distinct elements of which they were combined. Our sages have already intimated this idea in connection with the inclusion of frankincense among the spices of the incense [(Krithuth 6b): "Any fast which does not include in it the offenders in Israel is not a fast, for the odor of the frankincense is foul, and yet Scripture reckoned it among the spices of the incense. Abbaye cited (Amos 9:6): 'And He established its (Israel's) bond upon the earth.'"] We would expect the foulness of its odor to spoil the incense, and yet Prophecy has affirmed it to have no perfection without the frankincense. The same holds true in respect to our Divine service. The inclusion in it of sinners and offenders does not detract from it, but, to the contrary, renders it more perfect.

והנה זה כלו אף על פי שאימת אותו טבע ההויה ונמשכו עליו דברי רז״ל יראה זר מאד בעיון בהפך ממה שנבנה עליו ספר קהלת, כי הוא פסק הדין בתחלת ספרו היות כל הנמצאים שתחת הירח הבל ובלתי בעלי קיום והעמדה, ואחר גזרתו זאת הוכיח אותו בראיות והכלל שעליו סובבות ראיותיו כלם הוא שאחר שהמורכבים האלה הורכבו מפשוטים שהם בעלי תנועה ושינוי שהוא מהמחוייב שהמורכבים מהם יהיו באותה תכונה עצמה כי שם גם כן הזכיר היסודות כלן, ואחר שאין לאחד מהן קיום והעמדה בלתי ליותר חסר שבהן והוא יסוד הארץ והוא אומרו והארץ לעולם עומדת, ואחר כך ביאר שהשלשה יסודות האחרים אשר הם ראוים לתת שלימות במורכב וכל שכן בבעלי חיים ובפרט האדם מפני שאיכיותיו אשר בהן יתקיים הם הלחות והחום, ובכל הג׳ יסודות נמצא איכות אחד מאלו והיה ראוי אם כן שכל אלו יתנו לאדם המורכב העמדה וקיום, אמר שזה בלתי אפשר בהיות כל אחד מהם בעל השתנות. והתחיל זה ביסוד האש ורמז בו בהזכירו המניע אותו באמרו וזרח השמש וגו'. ואח״כ ביסוד הרוח באומרו סובב סובב הולך הרוח. וביסוד המים באמרו כל הנחלים הולכים אל הים וגו':But all of this, though it be confirmed by nature and substantiated by the words of our sages of blessed memory, seems exceedingly strange upon closer scrutiny, at complete variance with the premise of the Book of Ecclesiastes, in the beginning of which it is laid down that all things beneath the moon are vain and ephemeral, this assertion being subsequently borne out by proofs, the principle upon which they all revolve being that since these composites were all compounded from elements that are subject to movement and change, it must necessarily follow that the composites themselves partake of these characteristics. For there he [Solomon] also mentions all of the elements and states that none of them possesses permanence and endurance except the basest of them, the element of earth, as it is written (Ecclesiastes 1:4): "…but the earth abides forever." And then he goes on to explain that the three other elements, which, in combination could conceivably contribute to perfection, especially to that of the animal kingdom, and, most specifically to man — in that the properties upon which his existence depends are moisture and warmth, all three elements possessing at least one of these properties, so that it should follow that all of these should impart to the man that is compounded of them permanence and endurance — [though one might reason thus] he goes on to state that this is impossible in that each one of the elements is subject to change. He begins with the element of fire, alluding to it by mention of its origin (Ibid 5): "The sun rises," continues with the element of air, saying (Ibid 6): "Round and round goes the wind," and concludes with the element of water, saying (Ibid 7): "All the rivers run into the sea."

Derashot HaRan 1