Арвей Нахаль — Хасидут

Арвей Нахаль

Арвей Нахаль — Хасидут на Бет ха-Мидраш: еврейский текст и перевод на русский, с Раши и великими комментаторами. Бесплатно, онлайн.

ברא אלהים כו'. כתב רש"י ז"ל, בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ע"כ. והוא תמוה, כי האיש המתחיל לעשות איזה דבר בסגנון אחד ולבסוף חזר בו ועשאהו בסגנון אחר יהיה לא' משני סיבות, או כי כבד עליו הדבר בסגנון הא' והוא עיף ויגע וירא כי לא יוכל לעשותו כך לכן עושהו בסגנון האחר, או שראה שלא טוב שיהיה הדבר כך ומתחלה לא הבין לקוצר שכלו. אבל השי"ת לא ייעף ולא ייגע ואין חקר לתבונתו ומגיד מראשית אחרית איך יתכן בו חזרה ח"ו שיחזור בו ממחשבתו הראשונה.

ואולם אמיתת הענין מה שנלע"ד, דהאי תחלה שכתב רש"י ז"ל אין הכוונה קודם בזמן, כי השי"ת למעלה מהזמן, אלא הכוונה קודם במדריגה ומעלה. והענין הוא, כי כמו שבדבר ה' נתהווה אותו הדבר אשר דיבר, כי באומרו יהי רקיע נברא הרקיע ובעשרה מאמרות נברא העולם (אבות ה, א), כך במחשבתו כביכול ית"ש נתהוה ג"כ הדבר ההוא שעלה במחשבתו, אלא שהוא הוי' דקה מן הדקה ורוחניות והיא מדריגה העליונה וממנה נשתלשלו כל העולמות עד טבור הארץ, (כי גם הדיבור נשתלשל מהמחשבה), והשתלשלות ראשית המחשבה זו היא ראשית ההשתלשלות. נמצא שבעולמות העליונים אשר נתהוו ממחשבתו הוא במדת הדין, אבל בסוף ההשתלשלות סוף המעשה הקדים מדת הרחמים כי שם יש רע ולא יוכלו להתקיים במדת הדין, ולכן כאן כתיב בראשית הוא ראשית המחשבה ראשית חכמה, וכמו שתרגם יונתן בחוכמתא שהוא סוד המחשבה, שם ברא אלהים היינו מדת הדין (זהר ח"ג ל:), אבל שם כתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים דהיינו בצאתו לעשיה שהוא סוף המעשה כתוב שם ה' אלהים.

וזהו הטעם דאחז"ל (יבמות קכ"א:) שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, כי כל מה שמתעלה למדריגה יותר גדולה יש שם יותר מדת הדין, וזהו הענין שנודע בכתובים בכל מה שאמרז"ל מעלה עליו הכתוב, הכוונה, דאף שעדיין אין אותו דבר נחשב לו לעון גדול כזה מ"מ כשהקב"ה רוצה להעלות נשמתו ממדריגה למדריגה יותר גדולה אז נחשב הדבר לעון גדול, וזו היא הכוונה שברא הקב"ה באופן זה, כי כל זמן שהאדם במדריגה קטנה אז לא יוכל להתקיים במדת הדין. לכן באותה המדריגה יש קדימה למדת הרחמים, וכשמתעלה למדריגה יותר גדולה יוכל להתקיים במדת הדין.

וזה מובן עוד יותר ממה שנודע מספר יצירה (פ"ג) שכל מה שברא הקב"ה ברא במשקל א' בעולם שנה נפש, ובכל אחד יש כלל ופרט ופרטי פרטים עד אין מספר, כגון בנפש האדם יש כל הכחות שבעולם ושנה, וזהו בנפש איש פרטי, וכן בכללות נפשות ישראל שהוא שיעור קומה א', וכן בכללי כללות היינו נפשות כל בני האדם וכדומה, וכן בשנה יש כל כחות הנ"ל, וזהו בשנה פרטית, וכן בכללות היינו כל שנות העולם שיתא אלפי שני וכן בכללי כללות, היינו כל השמטות בכלל שהם סודות עמוקים אין לנו עסק באלה ולאו כל מוחא סביל. וכן בעולם יש ג"כ כזאת פרט וכלל ואמנם אין בכלל אלא מה שיש בפרט. ולכן מוטל עלינו בכל דברי התורה להביט כל אחד כפי שכלו איך הדבר ההוא בעולם שנה נפש, ונדבר מזה אי"ה בכ"מ שישיג שכלנו הקצר.

ולכן נבין דבר זה שאנו בו איך הוא בעולם שנה נפש, והנה בעולם ידוע שמבית קדשי הקדשים הושתת העולם (עי' זהר חדש ט.), והוא ראשית ההשתלשלות של ארץ הגשמיי הזו, והנכנס לשם חייב מיתה, רק כהן גדול נכנס פעם אחת בשנה וגם זה בטבילות וקידושין, ויש מקומות שהכהנים לבד נכנסין וטעונין קידוש ידים, ויש מקומות שגם ישראל נכנסין כנודע מעשר קדושות שבארץ ישראל (כלים א, ו), וכל אחד קל מחבירו כי כל מה שמתרחק ההשתלשלות משורשו יותר יוכל לסבול הדברים אשר לא טובים, כי רחמים גוברים שם יותר, כי אם היה הכל בדין לא היה לו קיום, והאחרון מעשר קדושות הוא ארץ ישראל נאמר בה (ויקרא כ, כב) ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה הגוי אשר לפניכם כי כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותקיא הארץ אותם, לפי שאינה יכולה לסבול תועבות. וארץ העמים שמרוחקת עוד יותר מהשורש יכולה לסבול, ויש כמה עבירות שחייבים עליהם כרת, ובזמן שהיו ישראל בארץ ישראל העובר עבירה ההוא היה נכרת, ובחוץ לארץ פעמים אינו מקבל כלל עונש בחייו על העבירה, רק שמור לו העונש לעולם הבא הרי לך ענין זה בעולם.

Arvei Nachal, Bereshit.1