Ein Iaakov · Ioma — Ein Iaakov

Ein Iaakov · Ioma

Ein Iaakov · Ioma — Ein Iaakov pe Beth HaMidrash: textul ebraic și traducerea lui în română, cu Rași și marii comentatori. Gratuit, online.

יומא שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כ״ג מביתו ללשכת פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו. שנא׳ (ויקרא טז יא) וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו. א״ל א״כ אין לדבר סוף:YOMA (Fol. 2) Mishnah: Seven days before the Day of Atonement, the High-priest was removed from his house to the Palhedrin (counsellors') chamber, and another High-priest was appointed to substitute him in case he should meet with such an accident [as would incapacitate him for the service of that day]. R. Juda says: "Another wife was also appointed for him lest his own wife should meanwhile die, whereas it is said (Lev. 17, 11) And he shall make atonement for himself and for his house; his house, alludes to his wife." "If this be so," the sages remarked, "then there will be no end to the matter [the other wife may also die]."

(דף ג ע״ב) תניא קח לך משלך עשה לך משלך (שמות כז כ) ויקחו אליך שמן זית זך משל צבור. דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר בין קח לך בין ויקחו אליך משל צבור. אם כן מה ת״ל קח לך. כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם. אבא חנן אומר משום רבי אלעזר כתוב אחד אומר (דברים י א) ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר (שמות כה י) ועשו ארון עצי שטים הא כיצד כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום:(Fol. 3b) We are taught in a Baraitha: "Take thee, means 'from thine own'; make thee, from thine own. (Ex. 27, 20) That they bring unto thee pure olive oil, means from the congregation." This is the opinion of R. Jashe. R. Jonathan, however, says: "Both, Take thee, and That they bring unto thee, refers to the Congregation. Why, then, does the Torah say Take thee? The Lord expressed the desire that He would welcome the offering from Moses himself more than that from the entire Congregation." Abba Khanan said in the name of R. Elazar: "One verse reads (Deu. 10, 1) And make thyself (Moses) an ark of wood, and another reads (Ex. 25, 10) And they (thy Congregation) shall make an ark of shittim wood. How can both passages be reconciled? The latter refers to the time when Israel performs the will of God; the former, to the time when Israel does not perform the will of God."

(דף ד) תניא משה עלה בענן ונתכסה ונתקדש בענן לקבל תורה לישראל בקדושה שנאמר (שמות כד טז) וישכון כבוד ה׳ על הר סיני זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהוא תחלה למ׳ יום דברי ר׳ יוסי הגלילי ר׳ עקיבא אומר וישכון כבוד ה׳ על הר סיני מר״ח (שם ע״ב) ויכסהו הענן להר ויקרא אל משה ביום הז׳ ומשה וכל ישראל עומדים ולא בא הכתוב אלא לחלוק כבוד למשה רבי נתן אומר לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו כדי לשומו כמלאכי השרת ר׳ מתיא בן חרש אומר לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי שתהא תורה נתונה באימה ביראה ברעד ברתת ובזיע שנאמר (תהלים ב יא) עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה. מאי וגילו ברעדה אמר רב אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה במאי קא מפלגי ר׳ יוסי הגלילי ור״ע בפלוגתא דהני תנאי קא מפלגי דתניא בו׳ לחדש נתנה תורה לישראל ר׳ יוסי אומר בז׳ בו. מ״ד בששי. בששי נתנה בשביעי עלה. דכתיב (שמות כד טז) ויקרא אל משה ביום השביעי ומ״ד בשבעה. בז׳ נתנה ובז׳ עלה. ר׳ יוסי הגלילי סבר לה כת״ק דאמר בו׳ לחדש נתנה תורה לישראל הילכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות. (שם) וישכון כבוד ה׳ על הר סיני. ויכסהו הענן ששת ימים למשה. ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לקבולי תורה כולה. ור׳ עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר ביום השביעי לחדש נתנה תורה לישראל. בשלמא לר׳ עקיבא היינו דמשכחת לה בי״ז בתמוז נשתברו הלוחות. ד׳ ועשרים דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו מ׳ יום דהוה בהר. ובשבסר בתמוז נחית אתא ותברינהו ללוחות. אלא רבי יוסי הגלילי דאמר ששה דפרישה ומ׳ דהר עד עשרין ותלת בתמוז לא אתבור לוחות. אמר לך ר״י הגלילי מ׳ דהר בהדי ששה דפרישה:(Fol. 4) We are taught (in a Baraitha): Moses ascended in the cloud, was covered by the cloud, and was sanctified in the cloud, in order that he should receive the Torah for Israel in a state of sanctification, as it is said (Ex. 24, 16) And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai. This occurred on the day after the ten commandments were given, which was the first of the following forty days. This is the opinion of R. Jose, the Galilean. R. Akiba, however, says: And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai, occurred on the first day (Ib. b) of the month [Sivan]; The cloud covered the mountain [not Moses]; And He called unto Moses, occurred on the seventh day [of Sivan]: And although Moses and all Israel were standing there, it intends to do honor to Moses [by mentioning specifically his name]." R. Nathan says: "The provisions and precautions [in the] entire verse above were made that he might be cleansed of all the food and drink in his bowels, so that he be pure as the ministering angels." R. Mathiah b. Kheresh, however, says: "The [precautions in the] entire verse [regarding his seclusion] were made for the purpose of impressing him with the feeling that the Torah should be received with awe, fear, shivering, trembling and agitation, as it is said (Ps. 2, 11), Serve the Lord with fear, and rejoice with trembling." What is meant by Rejoice with trembling? R. Adda b. Mathna said in the name of Rab: "Where there is rejoicing, there should be trembling." In what respect do R. Jose, the Galilean, and R. Achiba differ? They differ exactly as do the Tanaim of the following Baraitha, where we are taught: "On the sixth day of Sivan the Torah was given to Israel"; R. Jose, however, says: "On the seventh." According to him who says that the Torah was given on the sixth day, [it appears that] the Torah was given on the sixth and Moses ascended on the seventh; as it is written (Ex. 24, 16) And he called unto Moses on the seventh day; but according to him who says on the seventh, [it appears that] the Torah was given on the seventh day and Moses ascended on the seventh. R. Jose, the Galilean, agrees with the Tana, who maintains that the Torah was given unto Israel on the sixth of the month; and therefore, he says, The glory of the Lord abode upon Mount Sinai, came after the day on which the commandments had been given. The clouds covered Moses six days, and on the seventh he called him from amidst the clouds to receive the entire Torah. But R. Akiba agrees with the opinion of R. Jose, that the Torah was given unto Israel on the seventh day of the month. According to R. Akiba, the tradition is clearly, comprehended that the tablets were broken on the seventeenth day of Tammuz; as there remain twenty-four days of Sivan and sixteen of Tammuz, to make a total of forty days during which Moses remained on the mount. He descended the seventeenth of Tammuz when he broke the tablets. But as to R. Jose, the Galilean, who claims that the six days were spent in seclusion, add to them the forty days which Moses spent on the mount, and it will appear that the tablets were not broken until the twenty-third of Tammuz! R. Jose, the Galilean, would explain that the six days of seclusion were included in the forty days spent by Moses on the mount.

(ויקרא א א) ויקרא אל משה וידבר למה הקדים קריאה לדבור למדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחברו אלא א״כ קוראו מסייע ליה לרבי חנינא דאמר רבי חנינא לא יאמר אדם לחברו דבר אלא אם כן קוראו. לאמר אמר רבי מנסיא בר בריה דרבי מנסיא משמיה דרבי מנסיא רבה מנין לאומר דבר לחברו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור תלמוד לומר וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר:(Lev. 1, 1) And the Lord called unto Moses, and spoke unto him. Why was it necessary to call first, and then to speak? The Torah teaches proper conduct; that one should not impart anything to another before telling him that he wishes to speak to him. This is in support of R. Chanina, for R. Chanina said that one should not impart anything to another before telling him that he wishes to speak to him. (Ib.) Saying; R. Menasseh, the great, said: "Whence do we infer that when one person imparts information to another, the person informed has no right to disclose it to any one without permission? From the text (Ib.) And He spoke unto him from the tabernacle of the congregation (Lomar), saying."

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי י כז) יראת ה׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה. יראת בה׳ תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ת״י שנים ולא שמשו בו אלא י״ח כהנים ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ת״כ שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים צא מהם מ׳ שנה ששמש שמעון הצדיק ופ׳ שנה ששמש יוחנן כהן גדול וי׳ ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י״א ששמש רבי אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא וחשוב כ״א לא הוציא שנתו. אמר רבי יוחנן בן תורתא וכ״כ למה לפי שהיו לוקחים אותה בדמים. דאמר רבי אסי תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא עד דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהנא רברבא א״ר יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני שהיו שם ב׳ דברים גלוי עריות ובזוי קדשים. גלוי עריות דכתיב (שמואל א ב לב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד. ואע״ג דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יוחנן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה מתוך (שם ע״ב) ששהו את קיניהם מיהא מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום, בזוי קדשים דכתיב (ש״א ב טו) גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח וגו׳ ויאמר אליו האיש קטר יקטירון ביום החלב וגו׳ עד כי נאצו האנשים את מנחת ה׳:(Fol. 8) Rabba b. b. Ghana, in the name of R. Jochanan, said: "What is the meaning of the passage (Pr. 10, 27) The fear of the Lord increases man's days, but the years of the wicked will be shortened? The fear of the Lord increases the days, alludes to the first Temple, during whose existence of four hundred and ten years there were only eighteen High-priests. And the years of the wicked will be shortened, alludes to the second Temple, which existed four hundred and twenty years, but more than three hundred High-priests succeeded each other during that period. Deduct the forty years during which Simeon the Righteous ministered, and eighty years of Jochanan, the High-priest's, ministry, and ten years of Ishmael b. Favi, and according to others, also the eleven years of R. Eliezer b. Charsum, and computing, you will see that subsequently not even one High priest completed his year. R. Jochanan b. Turtha said: "Why did all of this happen? Because they were appointed to the priesthood through bribery [and not because of their merits], for R. Assi said: 'A Tarkabful of denarim did Martha b. Boethus bring to king Jannai, until she succeeded in making him appoint Joshua b. Gamla [her husband], as the High-priest.'" R. Jochanan b. Turtha said further: "Why was Shiloh destroyed? Because two sins were committed there: adultery and the disgraceful treatment of sacrifices; as it is written (I Sam. 2, 33) Now Eli was very old, and heard that his sons were in the habit of doing unto all Israel, etc.; and although Samuel b. Nachmemi, in the name of R. Jochanan, said: "Whoever says that the children of Eli sinned, errs, because (Ib. b) they only prolonged the confinement bird sacrizces; nevertheless since Scripture censures them in this way [by charging them with sin], we understand that adultery prevailed. Mistreatment of sacrifices, as it is written (Ib. ib., 15) before the fat was … And if the man said unto him: 'Let the fat … for the men despised the offering of the Lord."

Ein Yaakov (Glick Edition), Yoma 1