Ein Jaakov · Sanhedrin — Ein Jaakov

Ein Jaakov · Sanhedrin

Ein Jaakov · Sanhedrin — Ein Jaakov på Beth HaMidrash: den hebreiska texten och dess svenska översättning, med Raschi och de stora kommentatorerna. Gratis, på nätet.

סנהדרין תניא (דף ה) לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט. (בראשית מט י) ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים:SANHEDRIN (Fol. 5) We are taught in a Baraitha concerning the passage (Gen. 49, 10) The sceptre shall not depart from Judah. This refers to the exilarchs of Babylon, who rule over Israel with their sceptres. And a lawgiver, etc., refers to the grandsons of Hillel, who teach the Torah in public.

(ע״ג) תניא תלמיד אל יורה במקום רבו אא״כ היה רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל:(Ib. b) We are taught in a Baraitha: "A disciple must not render a law decision in the place where his teacher resides, unless three parsas distant from him — a size equal to the camp of Israel [in the wilderness]."

(דף ו ע״ב) רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע וכל הבוצע הרי זה חוטא וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועל זה נאמר (תהלים י ג) ובוצע ברך נאץ ה׳ אלא יקוב הדין את ההר שנאמר (דברים א יז) כי המשפט לאלהים הוא וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו שנאמר (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. רבי אליעזר אומר הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה׳. ר׳ מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה שנאמר (בראשית לז כו) ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה׳. רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר (זכריה ח טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע. וכן בדוד הוא אומר (ש״ב ח טז) ויהי דוד עושה משפט וצדקה והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה צדקה אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע. אתאן לת״ק. דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו זה משפט וצדקה משפט לזה וצדקה לזה משפט לזה שהחזיר לו ממון וצדקה לזה ששילם לו מתוך ביתו. קשיא ליה לרבי האי לכל עמו לעניים מיבעי ליה אלא רבי אומר אע״פ שלא שלם לו מתוך ביתו זהו משפט וצדקה משפט לזה וצדקה לזה משפט לזה שהחזיר לו ממונו וצדקה לזה שהוציא גזילה מתחת ידו (דף ז) ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי דא״ר תנחום בר חנילאי לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל שנאמר (שמות לב ה) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה אמר רבי בנימן בר יפת אמר ר׳ אלעזר ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומקיים בי (איכה ב כ) אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגלא אפשר הויא להו תקנתא בתשובה:(Fol. 6b) R. Eliezer, the son of R. Jose the Galilean, says: "A court is forbidden to attempt an arbitration, and the [judge] that makes settlements commits a crime; and he who praises the mediators despises the law, as it is said (Ps. 10, 3) The robber blesseth himself when he hath despised the Lord, but let the law cut through the mountain (justice under all circumstances), as it is said (Deut. 1, 17) The judgment belongs to God." And so said Moses our master: "Let the law cut through the mountain." But Aaron [his brother] loved peace, ran after it, and used to make peace between a man and his associate, as it is said (Mal. 2, 6) The law of truth was in his mouth, and falsehood was not found on his lips, in peace equity he walked with Me, and many did he turn away from iniquity. R. Eliezer says: "If one had stolen a saah of wheat and had ground, kneaded and baked it, and separated the heave (Challa) of it, how can he recite a benediction over it? For not only is it not a benediction, but it is rather a blasphemy! Concerning this, the passage reads (Ps. 10, 3) The robber blesses … . despises the Lord." R. Maier says: "The passage, the robber, etc., refers only to Juda, for it is said (Gen. 37, 26) And Judah said unto his brothers, 'What profit (betza) will it be if we slay our brother?' And whoever praises Juda [for his advice] despises the Lord; and concerning him is said: He who blesses Botzea despises the Lord." But R. Joshua b. Karcha said: "On the contrary arbitration is a meritorious act, as it is said (Zech. 8, 16) With truth and the judgment of peace, judge ye in your gates. How is this to be understood? Usually, where there is judgment, there is no peace; and where there is peace, there is no judgment. It must then refer to arbitration, which brings peace. The same must be explained about David, concerning whom it is said (II Sam. 8, 16) And David did what was just and charitable unto all his people. How can these five terms be reconciled? For a thing that is just is not charitable, and if charitable then it is not just. We must therefore say that it refers to arbitration, which contains both." The first Tanna, however, [who said above that arbitration is prohibited], explains the passage thus: He, (David), judged in accordance with the strict law — he acquitted him who was right and held him responsible who was guilty, according to the Law; but when he saw that the loser was poor and could not pay, he used to pay from his own pocket. Hence he did justice to one and charity to the other. Rabbi, however, pointed out the following difficulty, it is written. Unto all his people, and according to the above explanation, it ought to be to the poor. Therefore, said Rabbi: "Although he did not pay from his pocket, it was nevertheless counted as justice and charity; justice to the one, for having returned his money; and charity to the other, for delivering the theft out of his hand." (Fol. 7) All the Tannaim mentioned above differ with R. Tanchum b. Chanilai, who said: "The above-cited verse (Ps. 10) was quoted in reference to the golden calf, of which it is said (Ex. 32, 5) And when Aaron saw this. What did he see? R. Benjamin b. Jepheth said in the name of R. Elazar: 'He saw Chur, who was lying killed before him.' And he thought: 'if I do not listen to them, they will do likewise unto me, and will bring about such a condition as is said (Lam. 2, 20) Shall there be slain in the sanctuary of the Lord the priest and the prophet; for which there shall never be a remedy. It is better for them that I should make the golden calf, and for that probably there will be a remedy by repenting.'" [Hence the above passage].

(דף ד ע״ב) רבי שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו שנאמר (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש קודם שנתגלע הריב אתה יכול לנטשו משנתגלע הריב אי אתה יכול לנטשו. וריש לקיש אמר שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה יכול לומר להן אין אני נזקק לכם שנאמר (דברים א יז) לא תגורו מפני איש:(Ib. b) R. Simon b. Menasia says: "If two come with a case before you, prior to the hearing of their claims, and even thereafter, but before you are aware which way the judgment will incline, you may say to them: 'Go and arbitrate between yourselves.' But after you have heard their case and are aware which way the judgment inclines, you must not [advise them to] go out and arbitrate, as it is said (Prov. 27, 14). As one letteth loose [a stream] of water, so is the beginning of strife; therefore, before it be enkindled, leave off the contest; i.e., before it be enkindled, you may [advise them to] leave off, but after the contest had been enkindled you must not [advise them to] leave off." Resh Lakish said: "If two persons came with a case before you, one being mighty [who can harm you] and the other lenient, before you heard their case, or even thereafter, but before you are aware which way the judgment inclines, you may say to them, 'I am not obligated to judge you,' because of fear that if the mighty loses he will pursue you. But after you had heard their cases, and are aware which way the judgment inclines, then you must not say, 'I am not obligated to judge you,' because it is said (Deut. 1, 17) Ye shall not be afraid of any man."

ר׳ יהושע בן קרחה אומר מנין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר מנין שלא ישתוק שנאמר לא תגורו מפני איש וא״ר חנין לא תכניס דבריך מפני איש ויהיו עדים יודעים את מי הם מעידים ולפני מי הם מעידים ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר (שם יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ויהיו הדיינים יודעים את מי הם דנים ולפני מי הם דנים ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכן יהושפט הוא אומר (ד״ה ב יט ו) ויאמר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה׳ שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה תלמוד לומר (שם) ועמכם בדבר משפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:R. Joshua b. Karcha said: "Whence do we infer that if a disciple were present when a case came before his master, and saw a point of defense for the poor and a point of accusation for the rich, that he must not keep silent? It is said (Ib) Ye shall not be afraid of any man." R. Chanina said: "One must not withhold his words out of respect for any one; and witnesses also must be aware against whom they testify, and before whom their testimony is given, and who will punish them [for bearing false witness], as it is said (Deut. 19, 17) Then shall both the men who have the controversy stand before the Lord. And the judge must also be aware whom they judge, and before whom their judgment is rendered, and who will punish them [for rendering wrong judgments], as it is said (Ps. 82, 1) God standeth in the congregation of God; in the midst of judges doth He judge. And so also it reads (II Chron. 19, 6) Look [well] at what ye are doing; because not for man are ye to judge, but for the Lord. And should the judge say: 'Why should I take the trouble and responsibility upon myself?'— therefore it is said (Ib.) Who is with you in pronouncing judgment. Hence the judge has to decide according to wbat he sees with his eyes."

Ein Yaakov (Glick Edition), Sanhedrin 1