Ejn Jaakow · Szabat — Ejn Jaakow

Ejn Jaakow · Szabat

Ejn Jaakow · Szabat — Ejn Jaakow w serwisie Beth HaMidrash: tekst hebrajski i jego polskie tłumaczenie, z Raszim i wielkimi komentatorami. Za darmo, online.

שבת (דף ג ע״ב) אמר ליה רבי חייא לרב בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רבי בהא מסכת לא תשייליה במסכת אחריתי דלמא לאו אדעתיה. דאי לאו דרבי גברא רבה הוא כספתיה דמשני לך שנויא דלאו שנויא הוא. השתא מיהת שפיר משני לך:Shabbat (Fol. 3b) "Son of nobles," said R. Chiya unto Rab, "did I not tell thee that when Rabbi is engaged on this treatise, ask him not about a subject treated in another treatise, for he may not have the subject matter in his mind. If Rabbi were not a great man thou mightest cause him shame, for he would give thee an answer which might not be the correct one. In this instance, however he gave thee the correct answer."

(דף י) רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר (עמוס ד יב) הכון לקראת אלהיך ישראל, רבא שדי גלימא ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה, אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה, כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל, רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי העולם ועוסקים בחיי שעה (חיי עוה״ב היינו תורה וחיי העוזה״ז היינו תפלה), והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד, רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דר׳ זירא והוו עסקי בשמעתא נגה לצלויי והוה מסרהב ר׳ ירמיה, קרא עליה רבי זירא (משלי כח ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה :(Fol. 10a) Raba b. R. Huna was wont to put on fine gaiters for prayer, saying: It is written (Amos 4, 12.) Prepare thyself to meet thy God, O Israel. Raba was accustomed to throw off his mantle and fold his hands when praying, saying: "Like a servant before his master [should a man stand]." R. Ashi said: "I have noticed that R. Cahana in time of trouble was accustomed to throw off his mantle and fold his hands while praying, saying: 'Like a servant before his master [should a man stand],' and in time of peace he clothed, covered and wrapped himself up and then prayed, saying: 'Prepare thyself to meet thy God, O Israel.'" (Ib.) Raba observing that R. Hamnuna was prolonging his prayer, said: "They leave eternal life (Torah) and occupy themselves with transient life (prayer)." But R. Hamnuna contends that a separate time is provided for prayer and a separate time for study. R. Jeremiah was sitting before R. Zeira discussing traditional law, [and as] it was becoming late for prayer, R. Jeremiah hurried [his teacher], whereupon R. Zeira read to him the passage (Pr. 28, 9.) When one turneth away his ear so as not to listen to the Torah, even his prayer becometh an abomination.

רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי, רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוו קא חליש ליבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדפתי (שמות יח ח) ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב, (סנהדרין פ"א, ב״ב פ״א) וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו, תורתו מתי נעשית. אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקדוש ב״ה במעשה בראשית כתיב הכא ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם (בראשית א ח) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. עד מתי יושבין בדין, אמר רב ששת עד זמן סעודה. אמר רב חמא מאי קרא דכתיב (קהלת י טז) אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו, אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי, בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין. תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים, שניה מאכל לסטים, שלישית מאכל יורשים, רביעית מאכל פועלים, חמישית מאכל כל אדם. איני והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל אדם, אלא רביעית מאכל כל אדם, חמישית מאכל פועלים ששית מאכל ת״ח, מכאן ואילך כזורק אבן לחמת (שאין בו תועלת למלאות החמת אם חסר). אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי מצפרא אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה:R. Ami and R. Assi were accustomed to sit between the pillars [of the academy] and every now and then to rap [the bolt of the door] and say: "Is there any one who requires adjustment of a dispute? Let him come in." _ _„R. Chisda and Rabba b. R. "Huna were holding court the entire day and were becoming weak. R. Chiya b. Raba of Difty recited to them the passage: And the people stood about Moses from the morning unto the evening. (Ex. 18, 8.) How can we imagine that Moses was holding court the entire day? When did he study? We must therefore say that a Judge who, even for one hour, passes judgment according to its true equity, is credited by Scripture as if he had become a partner of God in the creation of the world, for it is written here (Ex. 18, 13.) From the morning unto the evening, and it is written, And it was morning and it was evening the first day. [Hence you need not hold court the entire day.] Until when should the work of justice continue? R. Shesheth said: "Until mealtime." Rami b. Chama said: "What is the Biblical passage for it? Woe to thee, O Land. when thy king is low-minded, and when thy princes eat in the morning. Happy art thou, O Land, when thy king is noble-spirited, and thy princes eat at the proper time for strengthening and not for gluttony (Ecc. 10, 16.) i.e., for strengthening of the Torah and not for the gluttony of wine." Our Rabbis taught: "The first hour [of the day] is the time when the Lydians eat; during the second hour robbers eat; during the third hour (rich) heirs eat; during the fourth hour laborers eat; during the fifth hour the people in general eat." Is this so? Has not R. Papa said that during the fourth hour the people in general eat? We must therefore say that "During the fourth hour the people in general eat; during the fifth hour laborers eat; during the sixth hour scholars eat; from this hour on eating is like throwing a stone into a skin-bottle (it has no effect)." Abaye said: "This applies only to a case where nothing was tasted in the morning; but if something were tasted in the morning then it matters little [how late he eats]."

(ע״ב) מסייע ליה לרב המנונא משמיה דעולא דאמר אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנא׳ (שופטים ו כד) ויקרא לו ה׳ שלום. אלא מעתא הימנותא נמי אסור למימר בבה״כ דכתיב האל הנאמן, וכי תימא הכי נמי, והאמר רבא בר מחסיא א״ר חמא בר גוריא א״ר שרי למימר הימנותא בבה״כ. התם שם גופיה לא איקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא הכא שם גופיה איקרי שלום דכתיב ויקרא לו ה׳ שלום:(Ib. b) This will support R. Hamnuna who said in the name of Ulla: "A man is forbidden to salute his friend with Shalom (peace) while in the bath-house, for it is said (Jud. 6, 24.) And he called it 'God is Peace.'" According to your conclusion the word Hemnutha (faith) should also not be pronounced in a privy, because it is written (Deu. 7, 9.) The faithful God. And if thou wilt say that this is really the law, behold! Raba b. Mechasia in the name of R. Chama b. Guria who quoted Rab said: "Hemnutha (faith) is permitted to be pronounced in a privy." In the latter case it is different because the word (faith) is not used substantively but qualifiedly, for we explain it, The faithful God, whereas in the former case it is used substantively, as it is written He called it God is Peace.

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו שנאמר (שמות לא יג) לדעת כי אני ה׳ מקדשכם, תניא נמי הכי לדעת כי אני ה׳ מקדשכם אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם. מכאן אמר רשב״ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמה מאי עביד ליה אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא, והאידנא דחיישינן לכשפים מאי, אמר רב פפא שאיף ליה מאותו המין. איני והאמר רב חמא בר חנינא הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו שנאמר (שם לד כט) ומשה לא ידע כי קרן עוד פניו בדברו אתו. לא קשיא הא במילתא דעבידא לאגלויי הא במילתא דלא עבידא לאגלויי והא שבת דעבידא לאגלויי. מתן שכרה לא עבידא לאגלויי:Raba b. Mechasia in the name of R. Chama b. Guria who spoke in the name of Rab said: "He who bestows a gift on his friend should let him know it; for it is said (Ex. 31, 13.) That ye may know that I am the Lord who doth sanctify you." We have also a Baraitha to the same effect: That ye may know that I am the Lord who doth sanctify you, i.e.. The Holy One, praised be He! said unto Moses "I have a good gift in my treasury; its name is Sabbath; this I wish to bestow on Israel; go, and announce it to them." "We learn from this then," said Rabban Simon b. Gamaliel, "that if one give a piece of bread to a child he ought to make it known to the child's mother." What shall one do [to inform the mother]? Abaye said: "He should put some oil around the child's eye or stain it with some dye" [so that his mother will ask him concerning it, and he will then tell her he also gave him bread]. Nowadays, however, when such is the apprehension of performing an act of witchcraft, what shall one do? R. Papa said: "He should put some of this very thing he gave to the child around his eyes." Is it so? [that a gift should first be told of]; has not R. Chama b. Chanina said: "He who bestows a gift on his friend should not let him know of it, for it is said (Ex. 34, 29.) And Moses did not know that the skin of his face shone, because He had spoken with him." This is not difficult to explain. The latter instance speaks of a thing that may become known by itself, but the former speaks of a thing that cannot become known by itself. Is not the Sabbath a thing that was to be known [and yet God informed Israel of it]? But the reward [for observing it] cannot be known.

Ein Yaakov (Glick Edition), Shabbat 1