Tossefot · Yoma — Commentateurs du Talmud

Tossefot · Yoma

Tossefot · Yoma — Commentateurs du Talmud sur Beth HaMidrash : le texte hébreu et sa traduction française, avec Rachi et les grands commentateurs. Gratuit, en ligne.

מתני' שבעת ימים קודם יוה"כ - יש מקומות ששונה המניין ברישא כמו בכאן ובבבא קמא (דף ב.) ארבעה אבות נזיקין ובפרק קמא דר"ה (דף ב.) ד' ראשי שנים ואיכא דוכתי דתני מניינא לבסוף לפני אידיהן של עובדי כוכבים ג' ימים ברפ"ק דמסכת ע"ג (דף ב.) ובפ"ק דקידושין (דף ב.) האשה נקנית בג' דרכים ושואלין ודורשין בהלכות (החג) לפני (החג) שלשים יום (פסחים דף ו.):La michna : Sept jours avant le jour des expiations - il y a des endroits où l'on enseigne le nombre au début, comme ici et dans le premier chapitre de Bava Kama (page 2.) : Quatre pères de dommages, et dans le premier chapitre de Roch Hachana (page 2.) : Quatre débuts d'années. Et il y a des endroits où l'on enseigne le nombre à la fin : Avant les fêtes des adorateurs d'étoiles, trois jours, au début du premier chapitre du traité Avoda Zara (page 2.), et dans le premier chapitre de Kidouchine (page 2.) : La femme est acquise par trois voies, et l'on interroge et l'on expose les lois de la fête avant la fête trente jours (Pessahim page 6.) :

וחכ"א א"כ אין לדבר סוף - דאי איכא למיחש למיתה דחדא ניחוש אפילו למיתה דתרתי ותלת ואע"ג דבפ' ד' אחין (יבמות דף כו:) משמע לסתם מתני' דהתם דלמיתה דחד חיישינן לתרי לא חיישינן וסתם מתני' דהכא ס"ל דאי חיישינן לחדא ניחוש נמי לטובא י"ל דה"ק הכא נהי דחיישינן למיתה דחד לזמן מרובה כמו בההיא דפרק ד' אחין (ג"ז שם.) דילמא אדמייבם חד מיית אידך מכל מקום למיתה לזמן מועט כי הכא לא הוה לן למיחש אלא משום מעלה דכפרה חיישת לזמן מועט אם כן ניחוש אפילו לתרתי ותלת אי נמי התם חששא בעלמא הוא משום ביטול מצות יבמין וליכא איסורא כולי האי אבל הכא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה ניחוש אפילו לתרתי ותלת ואפילו לזמן מועט וא"כ אין לדבר סוף הלכך ליכא למעבד תקנתא להאי חששא וכי פריך בגמ' (לקמן יומא דף יג.) מאי שנא דגבי טומאה דשכיח טפי ממיתה כדאמר בגמרא סגי לתקן לכהן אחר תחתיו והכא חיישינן לתרתי ותלת הוה מצי לשנויי כי האי גוונא ההיא חששא בעלמא היא ולא היה צריך להפריש אחר כי מסתמא ימצאו הרבה שיהו ראויין לעבודה אלא מעלה בעלמא הלכך סגי בחד אלא בלאו הכי משני שפיר:Et les sages disent : S'il en est ainsi, la chose n'a pas de fin - car si l'on doit craindre la mort d'une seule, craignons même la mort de deux et de trois. Et bien que dans le chapitre Les quatre frères (Yevamot page 26:) il ressorte de la michna anonyme de là-bas que pour la mort d'une seule nous craignons, mais pour deux nous ne craignons pas, et la michna anonyme d'ici pense que si nous craignons pour une seule, nous devons craindre aussi pour plusieurs, on peut répondre que voici ce qu'il dit : ici, bien que nous craignions la mort d'une seule pour un long moment, comme dans celle du chapitre Les quatre frères (ainsi aussi là-bas) de peur que pendant que l'un fait le lévirat l'autre ne meure, en tout cas pour la mort pour un court moment comme ici, nous n'aurions pas dû craindre. Mais à cause de la rigueur de l'expiation, tu as craint pour un court moment, s'il en est ainsi, craignons même pour deux et trois. Ou bien encore, là-bas c'est une simple crainte à cause de l'annulation de la mitzva des beaux-frères, et il n'y a pas une si grande interdiction, mais ici, parce que l'expiation de tout Israël dépend de cela, craignons même pour deux et trois et même pour un court moment, et s'il en est ainsi, la chose n'a pas de fin, par conséquent il n'y a pas de remède à faire pour cette crainte. Et quand on objecte dans la Guemara (plus loin Yoma page 13.) : Quelle est la différence avec l'impureté qui est plus fréquente que la mort, comme on l'a dit dans la Guemara, il suffit d'installer un autre prêtre à sa place, et ici nous craignons pour deux et trois ? Il aurait pu répondre de cette manière : celle-là est une simple crainte, et il n'était pas nécessaire d'en séparer un autre car de toute évidence on trouvera beaucoup de prêtres qui seront aptes au service, mais c'est seulement une rigueur, par conséquent un seul suffit, mais sans cela il répond bien :

שכל מעשיה בכלי אבנים וכו' - דווקא באלו ז' ימים של שריפת הפרה אבל בשעת קידוש התנן בפ"ה דמס' פרה (מ"ה) בכל הכלים מקדשים ואפילו בכלי גללים כו' ואדרבה התם משמע דטפי פשיטא לו דבשאר כלים מקדשין מבכלי גללים וכלי גללים וכלי אבנים איצטריך ליה לאשמועינן דאע"ג דלאו כלים מיקרו לענין טומאה מ"מ הם כלים לענין קידוש וקרינן בהן מים חיים אל כלי:Que tous ses actes se font dans des récipients de pierre etc. - précisément durant ces sept jours de la combustion de la vache, mais au moment de la sanctification, ne l'avons-nous pas appris dans le chapitre 5 du traité Para (michna 5) : Avec tous les récipients on sanctifie, et même avec des récipients de bouse etc. ? Et bien au contraire, là-bas il ressort qu'il lui est plus évident qu'avec les autres récipients on sanctifie qu'avec des récipients de bouse, et il a eu besoin de nous faire entendre pour les récipients de bouse et les récipients de pierre que, bien qu'ils ne soient pas appelés récipients concernant l'impureté, en tout cas ce sont des récipients concernant la sanctification, et on applique à leur sujet le verset : de l'eau vive dans un récipient :

להוציא מלבן של צדוקין - לאו בטומאה דאורייתא מטמו ליה דלא הוי מזלזלי בה כולי האי אדרבה אמרינן בפרק אין דורשין (חגיגה דף יח:) בגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת אלא כדתנן בפ"ג דמסכת פרה (מ"ח) סמכו ידיהם על ראשו ואומרים לו אישי כ"ג רד טבול אחת דמחמת שנוגעין בו חשבינן ליה כטמא טומאה דרבנן דאחיו הכהנים חשיבי כטמאים לגבי דידיה דבגדיהם מדרס לחטאת כדפרישית:Pour exclure le cœur des Sadducéens - ce n'est pas par une impureté de la Torah qu'ils le rendaient impur, car ils ne la méprisaient pas à ce point, bien au contraire nous disons dans le chapitre On n'expose pas (Haguiga page 18:) : Les vêtements de ceux qui mangent des choses saintes sont considérés comme piétinés par un impur pour l'eau de purification. Mais comme nous l'avons appris dans le chapitre 3 du traité Para (michna 8) : Ils posaient leurs mains sur sa tête et lui disaient : Monseigneur le Grand Prêtre, descends et trempe-toi une fois. Car du fait qu'ils le touchent, nous le considérons comme impur d'une impureté d'institution rabbinique, car ses frères les prêtres sont considérés comme impurs par rapport à lui, puisque leurs vêtements sont considérés comme piétinés par un impur pour l'eau de purification, comme je l'ai expliqué :

ומאי שנא צפונה מזרחה - וא"ת אמאי לא היו מפרישין נמי כ"ג לפני יוה"כ ללשכה זו שעל פני הבירה וי"ל דלשכת פרה היו קורים לה לשכת בית אבן כי היכי דנהוי לה היכירא שכל מעשיה בכלי אבנים ואי הוו מפרשי נמי לההיא לשכה כ"ג לפני יוה"כ אז לא הוה ליה היכירא לפרה אי נמי י"ל משום דכ"ג ביוה"כ פרישתו לקדושה שכל עבודתו לפנים ולפני ולפנים היו מפרישים אותו ללשכת פרהדרין שבנויה בקדש אבל פרה שנעשית מחוץ בהר המשחה פרישתו ללשכה שעל פני הבירה שחוץ לעזרה:Et en quoi [le côté] nord est-il différent de [l'orientation] est ? — Et si tu dis : pourquoi ne séparait-on pas également le grand prêtre avant le jour des Kippour vers cette chambre qui se trouvait en face de la citadelle ? On peut répondre : on appelait la chambre de la vache rousse la chambre de la maison de pierre, afin qu'il y ait un signe distinctif, car tout son office se faisait dans des ustensiles en pierre, et si l'on avait également séparé ce grand prêtre dans cette chambre-là, il n'y aurait plus eu de signe distinctif pour la vache rousse. Ou bien encore, on peut répondre : c'est parce que la séparation du grand prêtre le jour des Kippour est une séparation en vue de la sainteté, car tout son office s'accomplit à l'intérieur et au Saint des Saints, on le séparait donc vers la chambre du conseil qui était construite dans l'enceinte sacrée, tandis que pour la vache rousse, qui se fait en dehors, sur la montagne de l'Onction, sa séparation se fait vers la chambre qui est en face de la citadelle, qui est en dehors du parvis.

Tosafot on Yoma.2a · traduction du site