Tossafot · Ketubot — Talmudkommentatoren

Tossafot · Ketubot

Tossafot · Ketubot — Talmudkommentatoren auf Beth HaMidrash: der hebräische Text und seine deutsche Übersetzung, mit Raschi und den großen Kommentatoren. Kostenlos, online.

מתני' בתולה - הא דלא קתני הבתולה כדתני האשה נקנית היבמה ניקנית (קדושין דף ב.) משום דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה (דברים כ״ב:י״ג) האשה הכתובה וכן היבמה אבל הכא לא קאי אקרא והא דלא תנן בפ"ק דקידושין (דף יד:) העבד עברי אף על פי דכתיב בקרא (שמות כ״א:ב׳) כי תקנה עבד עברי משום דא"כ ה"ל למתני העבד העברי שאינו דבוק ואין דרך הש"ס לדבר כן ומיהו גבי איש ואשה רגילים בכל מקום לשנות בה' אע"ג דלא קאי אקרא כמו האשה שהלכה (ביבמות דף קיד:) האשה שנתארמלה (לקמן כתובות דף טו:) האיש מדיר את בנו בנזיר (נזיר ד' כח:):בתולה — An unmarried womanOVERVIEWתוספות discusses the use of the definite article (ה׳ הידיעה); why sometimes it is used and other times (like in our משנה) it is not used.------------------------–תוספות anticipates a difficulty:הא דלא קתני הבתולה כדתני האשה נקנית היבמה ניקנית (קדושין דף ב,א) –The reason the משנה does not teach הבתולה (with the definite article ׳ה׳), as the משנה taught elsewhere האשה נקנית and היבמה נקנית – the woman is acquired, the sister-in-law is acquired (both with the definite article ׳ה׳) as opposed to here where it merely states בתולה (without a preceding ׳ה׳) –תוספות responds:משום דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה (דברים כב) האשה הכתובה וכן היבמה –Because there regarding אשה (and יבמה) the משנה is basing its ruling on the פסוק of כי יקח איש אשה, therefore it can state ׳האשה׳ – the woman; meaning the woman which is written in the תורה, and similarly the יבמה, which is written in the תורה –אבל הכא לא קאי אקרא –However here (where the משנה teaches a דין דרבנן that a בתולה is to be married ליום הרביעי) it is not based on any verse in the תורה, therefore the משנה does not write הבתולה, for there is no [known] בתולה in the פסוק who is getting married ליום הרביעי.תוספות anticipates another difficulty:והא דלא תנן בפרק קמא דקידושין (דף יד,ב) העבד עברי –And the reason the משנה in the first פרק of מסכת קידושין does not teach העבד עברי (and writes instead עבד עברי without the ה׳ הידיעה) –אף על פי דכתיב בקרא (שמות כא) כי תקנה עבד עברי –Even though the manner in which an ע״ע is acquired is written in the פסוק as it states כי תקנה עבר עברי – if you will acquire a Hebrew slave, so it should be written with a ה׳ הידיעה –תוספות replies:משום דאם כן הוה ליה למתני העבד העברי שאינו דבוק ואין דרך הש״ס לדבר כן –Because for then, if we would add the ה׳, it would be necessary to write העבד העברי, to inform us that the word עברי is not attached to the word העבד, and it is not customary for the משנה to use such a syntax.תוספות offers an observation:ומיהו גבי איש ואשה רגילים בכל מקום לשנות בה׳ אף על גב דלא קאי אקרא –However regarding איש ואשה it is customary everywhere to write it with a ה׳ even if it is not based on a פסוק –כמו האשה שהלכה (ביבמות דף קיד,ב) האשה שנתארמלה (לקמן דף טו,ב) –Like the woman who went overseas, or the woman who was widowed, or –האיש מדיר את בנו בנזיר (נזיר ד׳ כח,ב):The man avows his son to be a נזיר. SUMMARYThe ה׳ is added when the משנה references a פסוק. Once a word is used with a ה׳ for it is קאי אקרא (like איש or אשה) it is generally used with a ה׳.THINKING IT OVERIt is the דרך התנא to add a ה׳ if it is אקרא קאי. It is (also) the דרך התנא not to write two consecutive ה׳. When it came to עבד עברי why did the תנא choose one דרך (not to write two consecutive ה׳) over the other דרך (to add a ה׳ when it is אקרא קאי)?

נשאת - הא דלא קתני נושאין את הבתולה כמו האיש מקדש (קדושין דף מא.) לפי שעתה מקצר יותר ועוד דאי תנא הכי ה"א אפי' בעל כרחה כדמשני (שם דף ב:) גבי הא דפריך וליתני האיש קונה ועוד דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה:נשאת — She is acquired in marriageOVERVIEWIn this משנה the term נשואין is used in a passive form (נפעל — intransitive verb) ‘the בתולה is married’, and not in the active form (פועל), ‘one marries a בתולה’. Our תוספות discusses this matter.------------------------–תוספות responds to an anticipated difficulty:הא דלא קתני נושאין את הבתולה כמו האיש מקדש (קדושין דף מא,א) לפי שעתה מקצר יותר –The משנה does not teach, ‘one marries a בתולה’ (in the active form), like another משנה, which reads האיש מקדש (also in the active form), but instead states בתולה נשאת (in the passive form), because now the משנה is more brief -תוספות offers an alternate explanation:ועוד דאי תנא הכי הוה אמינא אפילו בעל כרחה –And additionally, if the משנה would have taught this way (נושאין את הבתולה), I may have thought that he may marry her even against her will, –כדמשני (שם דף ב,ב) גבי הא דפריך וליתני האיש קונה –As the גמרא answered regarding that which was asked, and let the משנה say, האיש קונה, instead of האשה נקנית?תוספות offers one more answer:ועוד דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה:And furthermore there by האיש מקדש he is basing it on the פסוק of כי יקח איש אשה (which is written in the active form) therefore the משנה also writes האיש מקדש; however here since there is no basis in the פסוק, the משנה chooses to write בתולה נשאת.SUMMARYThree reasons why the משנה writes בתולה נשאת and not נושאין את הבתולה; it is briefer, it implies her consent, and there is no פסוק to require otherwise (as opposed to האיש מקדש).THINKING IT OVER1. תוספות second answer is that נושאין את הבתולה would indicate that it may be בע״כ. Why indeed then does the משנה write האיש מקדש, which also seemingly implies that it can be done בעל כרחה?!2. תוספות third answer is that by האיש מקדש we can say that אקרא קאי. This seems to explain why the משנה there writes האיש מקדש; however it does not seem to explain why here the משנה writes בתולה נשאת instead of נושאין את הבתולה?!

ליום הרביעי - ולא בליל חמישי כדאמר בפרק בתרא דנדה (דף סה:) דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא כ"ש אם יעשה נשואין בליל ה' דאיכא למיחש שיטרד בנשואין וכתובה ולא יבעול:ליום הרביעי — On the fourth dayOVERVIEWThe משנה states that the נישואין (entering into the חופה, etc.) should take place on the fourth day. תוספות explains that this is precise; on Wednesday during the day, and not the following night.-------------------–תוספות comments:ולא בליל חמישי כדאמר בפרק בתרא דנדה (דף סה,ב) דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא –But not on the night preceding Thursday (i.e. Wednesday night), for as רשב״ג states (in the last פרק of מסכת נדה), ‘that there is no כתובה in which there is no strife involved’, so –כל שכן אם יעשה נשואין בליל ה׳ דאיכא למיחש שיטרד בנשואין וכתובה ולא יבעול:Certainly if the נישואין will be made בליל ה׳, that there is the concern that they will be preoccupied with the נשואין and the כתובה, and he will not be בועל that night; thus nullifying the purpose of the תקנת חכמים to be בועל בליל חמישי for טענת בתולים. However if the נישואין is during the day, even if they will wrangle regarding the כתובה there will be ample time to be בועל בליל חמישי like the תק״ח.SUMMARYThe נשואין must be by day and not the following night, to make sure that the בעילה will be in time.THINKING IT OVERHow does תוספות infer from the משנה that it must be by day and not by night, perhaps the משנה meant (even) by day and certainly also by night (since it is closer to יום ה׳ when the בי״ד is in session)?

שאם היה לו טענת וכו' - ואם תאמר הא תינח אשת כהן או פחותה מבת שלש דליכא אלא חד ספיקא כדאמרינן בגמרא (לקמן כתובות ט.) אבל בשאר נשים דאיכא ספק ספיקא אמאי תנשא ליום ד' ואומר ר"ת דלא פלוג רבנן בתקנתא ומשום אשת כהן ופחותה מג' תקנו בכל הנשים שינשאו ביום ד' ובקונטרס פי' שמתוך כך יתברר הדבר ויבואו עדים שזינתה ברצון וקשה לפירושו דאמרינן בגמרא (שם:) אמר אביי אף אנן נמי תנינא דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו בתולה נשאת כו' מאי לאו דקטעין פתח פתוח והשתא היכי מייתי ראיה לפ"ה הא אע"ג דאינו נאמן מכל מקום ישכים לבית דין שמתוך כך יצא הקול ויבואו עדים ויתברר הדבר וי"ל דלא מייתי אביי ראיה לרבי אלעזר אלא שהוא בקי ומכיר אם הוא פתח פתוח דאם אינו בקי לא יצא הקול ולא יבא לידי בירור כי יאמרו שהוא טעה וסבור שמצא פתח פתוח ואינו כן ולא יחושו לדבריו ועי"ל דגם לפ"ה לא היו מתקנים שתהא ניסת ליום ד' משום שמא יתברר על ידי עדים אבל כיון דבאשת כהן ובפחותה מבת שלש דנאמן לאוסרה עליו תקנו שתהא ניסת ברביעי גם בשאר נשים תקנו משום שמתוך כך יצא הקול ויתברר הדבר על ידי עדים והשתא מייתי אביי שפיר ממתניתין דבאשת כהן ובפחותה מבת שלש נאמן לאוסרה עליו. ותימה דהכא משמע דמשום חששא דזנות תקנו שתהא ניסת ברביעי ובפ"ב דגטין (דף יז. ושם) איכא מ"ד דתקנו זמן בגטין משום פירי אבל משום שמא יחפה על בת אחותו לא חיישינן משום דזנות לא שכיח וי"ל דהתם קאמר זנות דאתי לידי מיתה דהיינו בהתראה ובעדים לא שכיח אי נמי הכא שלא תשב עמו באיסור כל ימיו חשו אפילו לזנות אע"ג דלא שכיח:שאם היה לו טענת וכולי — For if he had a claim of, etc.OVERVIEWThe משנה explains the reason for the תקנת חכמים that a בתולה should be married ליום הרביעי is because in case the husband claims that she is not a בתולה (and was perhaps מזנה while she was betrothed [which would make them אסור to each other]), he will be able to immediately go to בי״ד (on Thursday) and state his claim. There is a dispute between רש״י and תוספות as to what is accomplished by stating the claim in בי״ד.-------------------------–תוספות asks:ואם תאמר הא תינח אשת כהן או פחותה מבת שלש –And if you will say; granted, there is a point in טענת בתולים by the wife of a כהן, or if he was מקדש his wife when she was less than three years old –דליכא אלא חד ספיקא כדאמרינן בגמרא (לקמן ט,א) –For in those cases she will be אסורה to him (by his טענת בתולים) since there is only one doubt, as the גמרא states –אבל בשאר נשים דאיכא ספק ספיקא אמאי תנשא ליום ד׳ –However by the rest of the women (who are not אשת כהן or were not נתקדש פחותה מבת ג׳) where there is a ספק ספיקא and therefore she is not אסורה to him, so why should those women get married ליום ד׳, since the טענת בתולים will not accomplish anything.תוספות answers:ואומר רבינו תם דלא פלוג רבנן בתקנתא –And the ר״ת answers that the רבנן did not differentiate in their enactment for a בתולה to marry ליום ד׳ –ומשום אשת כהן ופחותה מג׳ תקנו בכל הנשים שינשאו ביום ד׳ –And they enacted that every woman should marry ביום ד׳ (even though the טענת בתולים will not prohibit them from being together) because of an אשת כהן and a פחותה מבת ג׳ (where the טענת בתולים creates an איסור).תוספות cites sרש״י׳ opinion on this matter:ובקונטרס פירש שמתוך כך יתברר הדבר ויבואו עדים שזינתה ברצון –And רש״י explained; the purpose of טענת בתולים by שאר נשים is that by his complaining in בי״ד, the situation will be verified and witnesses will come forth that she was מזנה willingly and therefore אסורה לבעלה.In summation: according to תוס׳ the תקנה (initially) was only for an אשת כהן and a פחותה מבת ג׳, and on account of לא פלוג it was extended to שאר נשים also. However according to רש״י the תקנה was initially for all נשים, for we may find out that נבעלה ברצון.תוספות asks on פירש״י:וקשה לפירושו דאמרינן בגמרא (שם,ב) אמר אביי אף אנן נמי תנינא –And there is a difficulty with פירש״י for the גמרא states, ‘אביי said we also learnt in a משנה this rule of ר׳ אלעזר –דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו –That one who says, ‘I found an open doorway’, he is believed to have her forbidden to him; this rule is indicated in our משנה, for the משנה states –בתולה נשאת כולי מאי לאו דקטעין פתח פתוח –‘A בתולה is married, etc. because if he has טענת בתולים he will be משכים לבי״ד’; אביי continues, is it not so that his טענת בתולים is that he claims פתח פתוח מצאתי’ (indicating, according to אביי, that האומר פ״פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו). This concludes the citation from the גמרא. תוספות continues with his question on פרש״י –והשתא היכי מייתי ראיה לפירוש הקונטרס הא אף על גב דאינו נאמן –But now, according to רש״י, what proof is אביי bringing to the ruling of פ״פ מצאתי נאמן, from our משנה; for even if he is not נאמן –מכל מקום ישכים לבית דין שמתוך כך יצא הקול ויבואו עדים ויתברר הדבר –Nevertheless he should still be משכים לבי״ד, for on account of his claim, there will be publicity and witnesses will come and the matter will be clarified that she was מזנה ברצון; however his claim alone of פ״פ is not believed.תוספות answers (his question on רש״י):ויש לומר דלא מייתי אביי ראיה לרבי אלעזר אלא שהוא בקי ומכיר אם הוא פתח פתוח –And one can say; that אביי is not bringing a proof to the ruling of ר״א that האומר פ״פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו (for indeed according to פירש״י there is no proof), but rather אביי is proving that a person is acquainted and recognizes whether it is a פ״פ or not; he proves it in the following manner –דאם אינו בקי לא יצא הקול ולא יבא לידי בירור –For if a ‘regular’ person is not a בקי, there will be no publicity to his claim and nothing will be verified –כי יאמרו שהוא טעה וסבור שמצא פתח פתוח ואינו כן ולא יחושו לדבריו –For people will say (when they hear his טענת בתולים), that he is mistaken, for he thinks that he found a פ״פ, but really it is not so, and they will not pay attention to his claim, so there will be no בירור. However, since the משנה states that there will be a בירור, this proves that his claim of פ״פ is valid.תוספות offers another explanation of פירש״י:ועוד יש לומר דגם לפירוש הקונטרס לא היו מתקנים שתהא ניסת ליום ד׳ –And additionally one can say, that even according to פרש״י (that the purpose of טענת בתולים is that יתברר הדבר), the חכמים would not have instituted that every woman should be married ליום ד׳, solely –משום שמא יתברר על ידי עדים –Because that perhaps there will be verification through עדים, for that is too far a stretch (there may not be a קול, the עדים may not come, etc.) –אבל כיון דבאשת כהן ובפחותה מבת שלש דנאמן לאוסרה עליו תקנו שתהא ניסת ברביעי –But rather since by אשת כהן and פחותה מבת ג׳, where he is נאמן לאוסרה עליו, the חכמים instituted that she should marry on Wednesday, therefore the חכמים –גם בשאר נשים תקנו משום שמתוך כך יצא הקול ויתברר הדבר על ידי עדים –Also instituted by שאר נשים that they should marry ביום ד׳ (but not because of לא פלוג as תוספות said, but rather) because through this claim there will be publicity and the incident will be verified by witnesses –והשתא מייתי אביי שפיר ממתניתין דבאשת כהן ובפחותה מבת שלש נאמן לאוסרה עליו.And now (that all [even רש״י] agree that the תקנה was [initially] made for an אשת כהן ופחותה מבת ג׳ since he is נאמן לאוסרה עליו), אביי brings a proper proof to ר״א from our משנה that by אשת כהן and פחותה מבת ג׳ he is believed לאוסרה עליו.In summation; according to this last explanation (of רש״י) the תקנה was made initially because of אשת כהן and פחותה מבת ג׳ [as תוספות maintains] where he is נאמן לאוסרה עליו. The חכמים then extended this תקנה to שאר נשים (not because of לא פלוג [as תוספות explained], but rather) because there is a purpose for שאר נשים as well, for through his טענת בתולים there will be a קול and יתברר הדבר בעדים.תוספות asks:ותימה דהכא משמע דמשום חששא דזנות תקנו שתהא ניסת ברביעי –And it is astounding; for it seems from the משנה here that the חכמים instituted that she should marry Wednesday because of the concern of promiscuity זנות –ובפרק ב׳ דגטין (דף יז,א ושם) איכא מאן דאמר דתקנו זמן בגטין משום פירי –However in the second פרק of מסכת גיטין there is one (ריש לקיש) who maintains that the חכמים instituted to write a date in a גט because of פירי –אבל משום שמא יחפה על בת אחותו לא חיישינן משום דזנות לא שכיח –However this מ״ד maintains that we cannot say that the reason the חכמים were מתקן זמן בגיטין is because perhaps he will cover up for his niece, he negates this view and maintains that we are not concerned for שמא יחפה since זנות is not prevalent. The question is why there by זמן there is no תקנה because of זנות, however here by the wedding we make a תקנה because of our concern for זנות?! תוספות answers:ויש לומר דהתם קאמר זנות דאתי לידי מיתה דהיינו בהתראה ובעדים לא שכיח –And one can say that ר״ל says there that a זנות which will carry a death penalty, meaning that it was done with a warning and witnesses, is not common therefore there is no need to be מתקן זמן because of שמא יחפה; however זנות without עדים והתראה (for which we are concerned here) is indeed common, and therefore there is a need for the תקנה of יום ד׳.תוספות offers an alternate answer:אי נמי הכא שלא תשב עמו באיסור כל ימיו חשו אפילו לזנות אף על גב דלא שכיח:Or you may also answer; that here they were concerned for זנות even though it is not common, in order that she should not be with him illegally all his life, however there, since there is no lifelong איסור to be concerned about (merely her wheedling herself out of the death penalty), they were not concerned for זנות.SUMMARYThe תקנה of בתולה נשאת ליום ד׳ was made initially for אשת כהן or פחותה מבת ג׳, however it was extended to שאר נשים either because of לא פלוג (the view of תוס׳), or because there is the possibility that יתברר הדבר בעדים (the view of רש״י).THINKING IT OVER1. תוספות writes (in פרש״י) that עדים will testify that זינתה ברצון. Why is it necessary that they testify that זינתה ברצון, even if the testify that she was מזנה and do not know whether it was ברצון on not, she will still be אסורה לבעלה, for the עדים will know whether she was זינתה תחתיו, and once we establish that she was זינתה תחתיו, she is אסורה לבעלה (because now there is only one ספק whether it was באונס or ברצון); why mention זינתה ברצון?!2. If it is assumed that a person is בקי in פ״פ, is there any חידוש in the ruling of ר״א that האומר פ״פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו in a case of אשת כהן or פחותה מבת ג׳?3. Is there any connection between תוספות last question regarding זנות, with that which תוספות mentioned previously?

מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי לפי ששנינו כו' - אין שואל הטעם למה נשאת ברביעי דאם כן לא הוה משני מידי אלא הכי פירושו מפני מה אמרו כלומר מאי נפקא מינה שתיקנו שנשאת ברביעי ומשני נפקא מינה לענין מזונות ותרומה ורב יוסף קא מתמה מריה דאברהם דהא נפקותא מפרשה בהדיא שאם היה לו טענת בתולים והוא מניח נפקותא זו המפורשת ותופס נפקותא אחרינא:מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי לפי ששנינו כולי — For what reason did they say that a בתולה is married on Wednesday; because we learnt in a משנה, etc.OVERVIEWשמואל asked why the חכמים enacted that a בתולה should marry ביום ד׳, and answered based on a משנה that if the time to get married was not on יום ד׳, the husband is not obligated to feed her. רב יוסף asked that שמואל is basing an explicable ruling on an inexplicable ruling. תוספות clarifies the flow of the גמרא.--------------------–אין שואל הטעם למה נשאת ברביעי דאם כן לא הוה משני מידי –שמואל was not asking for the reason, why a בתולה is נשאת ליום ד׳, for if indeed that was his question, שמואל did not answer anything by citing the משנה of הגיע זמן –אלא הכי פירושו מפני מה אמרו כלומר מאי נפקא מינה שתיקנו שנשאת ברביעי –But rather this is the explanation of sשמואל׳ question why did they enact, etc., meaning what ramification is there as a result of what they enacted that a בתולה should marry בד׳ –ומשני נפקא מינה לענין מזונות ותרומה –And שמואל answered that the ramification is regarding feeding and giving תרומה to his wife –תוספות responds to an anticipated question:ורב יוסף קא מתמה מריה דאברהם דהא נפקותא מפרשה בהדיא שאם היה לו טענת בתולים –But ר׳ יוסף was astounded, saying, ‘Master of Avrohom, there is a ramification which is explicitly stated, that if he has טענת בתולים, he will go to בי״ד, etc. –והוא מניח נפקותא זו המפורשת ותופס נפקותא אחרינא:And שמאול ignored this explicit ramification in our משנה, and mentions another ramification which was taught in another משנה’!SUMMARYThe question of מפני מה אמרו means what ramification is there as a result of this enactment. רב יוסף felt that the main ramification is stated in our משנה.THINKING IT OVER1. תוספות explains that שמואל could not be asking for the reason, for if so he did not answer anything. Why did not תוספות point out (more simply), but our משנה gives the reason, so what is שמואל asking?!2. Seemingly the phrase מפני מה אמרו, and the expression תלי תניא דמפרש טעמא בדתניא דלא מפרש טעמא, do not lend themselves respectively to תוספות explanation of sשמואל׳ question and of sרב יוסף׳ astonishment!

Tosafot on Ketubot.2a