Rosz · Awoda Zara — Komentatorzy Talmudu

Rosz · Awoda Zara

Rosz · Awoda Zara — Komentatorzy Talmudu w serwisie Beth HaMidrash: tekst hebrajski i jego polskie tłumaczenie, z Raszim i wielkimi komentatorami. Za darmo, online.

לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן להשאילן ולשאול מהן. להלוותם וללוות מהן לפורען ולפרוע מהן רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר אמרו לו אע"פ שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן ר' ישמעאל אומר שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר. אסור לשאת ולתת עמהן. פירש"י דאיירי במשא ומתן של מקח וממכר כך מוכיח מתוך פירושו שפירש לקמן בפירקין משום דאזיל ומודי לעבודת כוכבים ואסור משום לא ישמע על פיך דעל ידו מזכיר העובד כוכבים שם עבודת כוכבים והקשה ר"ת דבגמרא מוכח דלא איירי בכל. מו"מ אלא דווקא במידי דחזי להקרבה דפריך עלה. בגמ' ומי בעינן כולי האי והתנן בד' פרקים וכו' ומסיק התם דלאכילה סגי בחד יומא הכא דלהקרבה בעינן תלתא יומי ומיהו י"ל כל זמן שעוסק בתקרובת עבודת כוכבים אזיל ומודה בכל הנאה שתבוא לו כי אומר שסייעתו עבודת כוכבים שלו לפי שעוסק בצרכיה ועוד הקשה מהא דקאמר בגמ' איבעיא להו אסור לשאת ולתת עמהן משום הרווחה או משום לפני עור לא תתן מכשול ופירש"י משום הרווחה דרווח ואזיל ומודי ולא איפשיטא הך בעיא ועוד קשה דקאמר למאי נפקא מיניה דאית ליה בהמה לדידיה וכו' ואמאי לא קאמר נ"מ במידי דלא חזי להקרבה דמשום הרווחה אסור ומשום לפני עור לא תתן מכשול שרי ופר"ת ז"ל דלא שייך אזיל ומודי אלא בלהשאילו ולהלוותו ולפורעו דאית ליה רווחא סגי וכן לשאול מהן וללוות מהן דחשיבא להו מילתא דישראל צריך לו ואזיל ומודי אבל במשא ומתן של מקח וממכר לא חשיב ליה רווחא כולי האי שכן הוא ריוח הישראל כמו ריוח שלו וגם כשהוא קונה עדיין אינו יודע אם ירויח במקחו וכשהוא מוכר הוא דואג שמא יוציא המעות קודם שמוצא לקנות סחורה אחרת ולא אזיל ומודי והרמב"ם ז"ל כתב דאסור ליקח מהן כל דבר שהמעות הם מתקיימין בידו ולשאת ולתת דמתני' מפרש ר"ת למכור להם דבר הראוי לתקרובת' עבודת כוכבים וה"פ לשאת מהן המעות ולתת להן חילופיהן וקמיבעיא ליה האי דאסרו למכור להם מידי דחזי לתקרובת עבודת כוכבים משום הרווחה דכשיש לו הרבה להקריב לעבודת כוכבים הוא מקריב בריוח ומן המובחר ומשבח לעבודת כוכבים שלו שזימנה לידו להקריב בריוח ומן המובחר ואפי' יש לו כראוי להקריב אסור למכור לו או דלמא דוקא משום לפני עור ואי אית ליה בהמה לדידיה שרי והא דתניא בגמ' בברייתא דרב זביד מוכרין להן דבר שאינו מתקיים אבל לא לוקחין מהן לאו במקח איירי אלא בקבלת דורון דומיא דמייתי התם ההוא מינאה דשדר דינרא קיסרינא לר' יהודה נשיאה ולפירש"י שפי' אין לוקחין מהן דבר שאין מתקיים משום דמתאוה למוכרו ואזיל ומודי קשה דא"כ תפשוט מינה דטעמא דלשאת ולתת משום הרווחה הוא דלטעמא דלפני עור אמאי אין לוקחין מהן וי"ל לפרש"י דלשאת ולתת דמתני' לא מיירי אלא במכירה והכי פירושו לשאת מהן המעות ולתת להן המקח אבל לקיחה לא אסרה מתני' דסתם מוכר עצב הוא. וכן פרש"י לקמן על מתני' דחנויות מעוטרות. ובעי' דלעיל אמכירה דמתני' קאי. וכן ברייתא דתני דבר שאין מתקיים אין לוקחין מהן דשמח המוכר במכירתו ומיהו ק' הא דקתני בברייתא דתניא כוותיה דר"ל כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן לא אמרו אלא בדבר המתקיים אבל דבר שאין מתקיים מותר והלא בכל אחד מהן יש צד אחד היתר וצד אחד איסור דבר שמתקיים אסור לימכור ומותר ליקח ודבר שאין מתקיים אסור ליקח ומותר למכור וי"ל דהך ברייתא קיימא אמתני' דלא איירי אלא במכירה ואשמועינן דדבר שאינו מתקיים מותר למכור ואף ע"פ שיש גם בלקיחה צד היתר וצד איסור לא נחתא הברייתא לפרושי דין לקיחה ובברייתא דרב זביד מפרש דין לקיחה והשתא לפירוש רש"י במשא ומתן של מקח וממכר יש במכירה צד איסור וצד היתר וכן בלקיחה ולפר"ת כל מקח וממכר שרי ואין אסור למכור להן אלא מידי דבר הקרבה המתקיים עד יום אידו וקבלת דורון ואפשר דר"ת מודה דדבר שאינו מתקיים אין לוקחין מהן דכיון דמתאוה למוכרו שמח ואזיל ומודי אע"פ שפירש דבמקח וממכר לא שייך אזיל ומודי בדבר שאין מתקיים שמח בו כי דוחק הוא לפרש אבל אין לוקחין מהן דאיירי בקבלת דורון דמשמע דאיירי דומיא דמוכרין דרישא דהוי דבר וחילופו: להלוותן פר"ת דהיינו דווקא בלא רבית אבל ברבית מותר דצערא אית ליה ולא אזיל ומודי כדאמר פ"ק דקידושין (דף כ.) לזבין איניש ברתיה ולא לוזיף ברבית וכן משמע בגמ' דקאמר בשלמא להלוותן דקא מרווח להו ואי ברבית איירי מאי קאמר דקמרווח להו אדרבה קממעט להו ואף את"ל דקחשיב ליה רווחא כיון שצריך עתה למעות מ"מ לא הוה ליה למימר אלא ללוות מהן מעוטי קא ממעט להו כיון שלוה ממנו ברבית: איבעיא להו ג' ימים הן ואידיהן או דלמא הן בלא אידיהן ומסיק הן בלא אידיהן: אמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד. ויום אידם מי אסור והא ר"י שרא ליה לרב נחמן לזבוני חמרא ולרב גידל לזבוני חיטא בחגתא דטייעי שאני חגתא דטייעי דלא קביע. ותימה על מנהג שלנו שאין אנו נמנעין מלישא וליתן עמהן וללוות ולהלוותן לפורען וליפרע מהן אפי' ביום אידם ופירשב"ם בשם זקינו רש"י דעכשיו אין הגוים שבינינו עובדי כוכבים ולא אזלי ומודי כדאמר בפ' קמא דחולין (דף יג:) גוים שבח"ל לאו עובדי כוכבים הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם ואין לאסור משום דכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו (ביצה ה:) דהא מהאי טעמא שרי לקמן בפ"ב (עבודה זרה דף סד:) דקאמר רב יהודה שדר קורבנא לאבודרינא אמר ידענא ביה דלא פלח לעבודת בוכבים ורבא שדר קורבנא לבר שישך אמר ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים אלמא מעיקרא לא היתה גזירה אלא לפי המקומות שעובדים עבודת כוכבים שם דהא דקאמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד משום דלא הוו אדוקי כולי האי והשתא דחזינן דגוים שבח"ל לא אדוקי כלל אפי' ביום אידם יש להתיר ועוי"ל כיון דעיקר פרנסתינו מהם ואנו נושאין ונותנין עמהם כל ימות השנה אי פרשינן מינייהו ביום אידם איכא איבה והכי אמר לקמן בהאי פירקא (עבודה זרה דף ו:) ההוא מינאה דשדר ליה לר' יהודה נשיאה דינרא קיסרינא ביום אידו הוה יתיב ריש לקיש קמיה אמר היכי נעביד נשקליה אזיל ומודי לא נשקליה הויא ליה איבה א"ל ר"ל טול וזרקו לפניו כלאחר יד אלמא אי לא מצי לאישתמוטי דלא ליהוי ליה איבה הוה שקיל אע"ג דאזיל ומודי. והכי נמי אמר בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כו.) סבר רב יוסף למימר אולודי בשכר שרי משום איבה וכן להניק בנה של כותית ולהעלות לעובד כוכבים מן הבור ואביי דדחי ליה התם משום שיכול לעשות באותו ענין שלא תהיה לו איבה אבל אי לא הוה אפשר לישמיט בלא איבה אפי׳ אביי מודה דשרי וכן תניא בתוספתא ומייתי לה בירושלמי בד"א בעובד כוכבים שאין מכירו אבל בעובד כוכבים שהוא מכירו מותר מפני שהוא נראה כמחניף לו. ותניא נכנס לעיר ומצאן שמחין שמח עמהם שאינו אלא כמחניף להם. וא"ת אפ"ה אמאי אנו קונין מהן ומלוין להן ביום אידם ואותו מעות הם מתנדבים ונותנין לכומרים ויש לומר דמה שנותנין לכומרים אינן קונין מהם לא לנויי עבודת כוכבים ולא לתקרובת עבודת כוכבים אלא אוכלין ושותין אותו ולהכי שרי איבעיא להו נשא ונתן לפני אידיהן מהו. ר' יוחנן אמר אם נשא ונתן אסור ור"ל אמר נשא ונתן מותר והלכתא כר״ל דתניא כוותיה. כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן לא אמרו אלא בדבר המתקיים אבל דבר שאין מתקיים מותר ואפי' בדבר המתקיים אם נשא ונתן מותר. אבל נשא ונתן ביום אידם ד"ה אסור ור"י ז"ל פסק דהלכה כר' יוחנן כיון דלא מני ליה בהדין הני תלת דהלכתא כר"ל (יבמות לו.) וכ״ת משום דתניא כוותיה לא חשש למנותו הא חשיב החולץ למעוברת אע"ג דתניא כוותיה ומהך ברייתא דתניא כוותיה דר"ל לא תקשי לר"י דס"ל כהך תירוצא לקמן נשא ונתן איכא בינייהו וסבר כמאן דאסר וכן מסתבר: לפורען וליפרע מהן. מתני׳ דלא כרבי יהושע בן קרחה. דתניא ר"י בן קרחה אומר מלוה בשטר אין נפרעין מהן מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידן. פי׳ דהאידנא דבר ידוע הוא דאפי' מלוה בשטר כספק מלוה הוא דידם תקיפה ובקל מעלילין להפקיע אפי׳ מלוה בשטר וחשיב הכל כמציל מידן ועוד אני אומר דכל פרעון והלואות דמתני׳ איירי בלא רבית אלא בהלואה של גמילות חסד הלכך מלוה בשטר לא חשיב כמציל מידו אבל מלוה בשטר ברבית כל מחשבותם להפקיע הכל כמציל מפי ארי חשיב והיכא דאיכא משכון משמע בירושל׳ שאסור דקאמר אשכחן מלוה אובדת שלא במשכון ואין מלוה אובדת במשכון והאידנא נהיגין היתירא בכל ענין מהלין טעמא דפרשינן:Before the idols of idolaters three days it is forbidden to negotiate with them to lend them and ask them. And after the time Rabbi Ishmael says that three before them and three after them are forbidden, and the Ecclesiastes before their idols are forbidden after their idols are permitted. It is forbidden to negotiate with them. In the negotiations of bargaining and selling, this is proven from the interpretation that Kaman interpreted in Pirkin, because he is a dazil and a mummy for idolatry, and it is forbidden because he will not hear from you. But rather in the case of a middy dhazi, for the sacrifice of your words, it is written, Because he says that helping him with his idolatry according to his needs and the more difficult is that he does not have to deal with them because of the welfare or because before the skin it will not give an obstacle and interpret it because the welfare is drowsy and woeful and moody, and it is not difficult to say, A beast for its children, etc. And Amai did not command an antiaircraft in the hands of a man who is not worthy of sacrifice. And that he should be asked to accompany them, and to accompany them from them. He asked him, "What is the thing of Israel?" He needs him and Zil and Moody, but in the negotiations of bargaining and selling, he did not think that he was profitable. Like his smell and even when he buys, he still does not know if he will profit from it and when he is familiar, he is worried that he will take out the money before he finds another commodity and not Azil and Moody and the late Rambam writes that D'Isor took from them everything that the coins are held in his hand, To sell them something worthy of the "star worship" and to take money from them and give them their alternates and make them to them The island of Dasro to sell them from Hadzi to the starry work because of the welfare that he has a lot to sacrifice for idolatry he sacrifices in profit and from the best and praises his idolatrous work, which is invited to sacrifice with distinction and from the finest and that he has properly sacrificed it is forbidden to sell him or Dalma precisely because before and after skin A woman who is a member of the rabbinical court in the baritah of דרב זביד is required to do something that does not exist but does not take them from them לאו במקח אירי only with the receipt of דורון דומיא דימוא הטם משנא דינה קיסרינא to רב יהודה נשיאה and to פשישי "שפי ' To sell him and Azil and Modi is difficult Negotiate because welfare is Dltama Dlfni skin Emei no Lokhin them and YL fraiche Dlsat and give Dmtni not only the sale and remnants of best means to carry them coins and let them bargain but not taking banned "Give Dstm is familiar sadness. And in the case of the "פרישי" דכ"ל when they said that it is forbidden to negotiate with them, they did not say anything but In the matter that takes place but something that does not exist is permissible, and in each one of them there is one side permit and one side prohibition of anything that exists is forbidden to know and it is permissible to take and something that is not fulfilled is forbidden to be taken and permitted to sell. According to the fact that there is also the taking of the other side and the prohibition aspect, the baraita does not invalidate the law for taking, and in the beritha of a raven zevi דיפור דין לקניה ושתיה לפרשת Rashi In the negotiations of bargaining and selling, there is in the sale a prohibition and a permit side, as well as a trick and a parakeet. There is no difference between these two דיכיון דמתאוו to the מוכר שמח and זעיל and מודי even though he explained that דמקמח and ממכר does not belong אזיל and מודי does not belong to אזיל ומודי It is actually without interest, but in the interest it is permitted to do so, and not to eat it, and to recite it, In this case it is not possible to say that it is necessary for the נעות ממעות to be ממעו קט a little "Samuel said in the Diaspora is not forbidden, but only the day of idols. And the day that he sees who is forbidden and the Rabbi who is related to Rav Nachman to the zavoni of Hamra and to the rabbi raised to the zivoni of Hitta in Haggata Dtei'i that I am a חגתא דטייי דביא קביעה and was amazed at our custom that we do not refrain from marrying and lending with them and accompanying them. Rashi: "Now the nations among us are idolaters, not Azali and Moody, as in the Book of David." Daha from the island of Tama Sheri Lakman in Pb (p. 64): Dkamer Rav Yehuda Shadar Korbana Lavodarina said Yudna Beha Dallah Falah for the work of the stars and Rava "And the Lord of the heavens is not forbidden, but rather the day of idem alone. On the day of their idols, it is permissible to allow them, and Aviel, because our most precious livelihood is from them, and we bear and enjoy with them all the year of the year, so that we will not be separated from them on the day of their idyll. Lachish Kammiah said, "Let us make it into its hands, and we shall not consider it." Before him

תניא ר' נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת"ל לפני עור לא תתן מכשול תימה אמאי נקט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח טפי מנבילה לישראל בשלמא אבר מן החי לבני נח איצטריך לאשמועינן דשייך ביה לפני עור לא תתן מכשול וי"ל דנקט כוס יין לנזיר לפי שאינו נזהר כל כך מלשתות יין כי הורגל כל ימיו בשתייתו גם רואה את הכל שותין יין הלכך אפי' שואל בסתם לא יתנו לו אולי ישכח גזירתו וישתה אבל מותר להושיט נבילה לישראל בסתם כל זמן שאינו יודע בודאי שהוא רוצה לאוכלה הלכך אסור להושיט למומרים דבר איסור אפי' שלהן היכא דקאי() בתרי עברי דנהרא:

ת"ר נשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם. ויתיר תימה למה לא ישאל לחכם אחר אולי טעה הראשון ומחזירהו השני ופר"י דה"ק לא ישאל לחכם אחר בסתם כדי שיתיר לו ויסמוך על הוראתו דכיון דכבר אסרו הראשון ושויא חתיכה דאיסורא אין לו לסמוך על אחר שיתירנו לו. אבל יכול הוא לומר לחכם אחר דבר זה שאלתי לחכם פלוני ואסרו לי מה נראה לך בזה ואם יראה לשני שטעה הראשון ילך ויתווכח עמו ואם יוכל להוכיח שטעה בדבר משנה יחזורהו. ואם חלוק עליו בשקול הדעת שסברתו נוטה להתיר מה שאסר הראשון ואין יכול להוכיחו מתוך המשנה או מדברי אמורא. יאמר אני אומר כך אבל איני מתיר מה שאסרת מאחר שיצא מפיך לאסור ושויתיה חתיכה דאיסורא ואין בידי להחזירך מתוך דבר משנה או אמורא: והא דאמר לקמן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף מ.) ובפרק ר"י (עבודה זרה דף נז:) נפקי שפורי דרב ושרי ושפורי דמר ואסר. התם מיירי בדבר שבא הדבר לפני שניהם יחד בבית המדרש. או היו דברי המתיר תחילה. ומיהו בירושלמי אמר חכם שטיהר אין חבירו רשאי לטמא התיר אין חבירו רשאי לאסור וצריך לאוקומי שכבר חלה הוראת הראשון טרם שנחלק חבירו עליו. וכגון שלא טעה בדבר משנה. ולפי זה לא מיתוקם הא דנפקא שיפורי אלא כגון שבא הדבר לפני שניהם יחד בבית המדרש. ואם היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהן גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר. רבי יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר. בשל סופרים הלך אחר המיקל. אמר רב יוסף הלכה כר׳ יהושע בן קרחה. מכאן היה פוסק ר"ת ז"ל דכל איכא דאמרי בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל. ורש"י פסק דהלך אחר המחמיר בשל תורה ובשל סופרים הלך אחר האחרון וריב"א אומר דכל איכא דאמרי טפל ללשון ראשון כי רב אשי סידר לשון המרובים והעיקר תחילה וכל לשון היחידים והטפל אומר יש אומרים. ורי"ץ גיאות ז"ל כתב דלעולם הלכה כאיכא דאמרי ומקצת הגאונים פסקו בממונא כאיכא דאמרי ובאיסורא לחומרא:

ת"ר וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי ר"מ. ור' יהודה אומר חזרו בהן. במטמוניות אין מקבלין אותם בפרהסיא מקבלין אותם איכא דאמרי עשו חיזוק במטמוניות מקבלין אותן בפרהסיא אין מקבלין אותן ר"ש ורבי יהושע בן קרחה אומר בין כך ובין כך מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים. א"ר יצחק איש כפר עכו שאמר משום ר' יוחנן הלכה כאותו הזוג:

מתני' אילו הן אידיהן של עובדי כוכבים. קלנדרא וסרטריא וקרסטים יום גינוסיא של מלכי עובדי כוכבים ויום הלידה ויום המיתה דברי ר"מ וחכ"א מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודת כוכבים ושאין בה שריפה אין בה עבודת כוכבים יום תגלחתו זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורים ועובד כוכבים שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש. פירש הראב"ד ז"ל דיום תגלחת זקנו ובלוריתו ועלה בו מן הים ויצא בו מבית האסורין אמלכים קאי אבל שאר עובדי כוכבים אינם עושים יום איד בכל הני ודקדק מדנקט בסיפא עובד כוכבים שעשה משתה לבנו מכלל דעד השתא במלך איירי ועוד הביא ראיה מהא דאמר לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף ס:) על מתני' דנפל לבור ועלה לא שנו אלא שעלה מת אבל חי אסור דבהדי דסליק מנסיך ליה דדמי ליה כיום אידו ומדקאמר דדמי ליה כיום אידו ולא קאמר דהוה ליה יום אידו אלמא לאו יום אידו ממש הוא ואם לא שהיין מזומן הוא לידו לא היה עובד בו בעבודת כוכבים ואין לך יציאה מבית האסורין גדול מזה ועוד כתב מתני' דקתני אין אסור אלא אותו היום ואותו האיש אכולהו מתגלחת זקנו ואילך קאי מדקפסיק כולהו בחדא פיסקא וכן נראה דלא מסתבר כלל דכל בני מלכותו יעשו יום איד בשביל תגלחתו זקן המלך וכן מוכח בגמרא דקאמר מתניתין נמי דיקא דקתני יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורין ועובד כוכבים שעשה משתה לבנו אין אסור אלא אותו היום ואותו האיש אלמא דאכולהו קאי דאי לאו הכי הל"ל מתני' נמי דיקא דקתני עובד כוכבים שעשה משתה לבנו אין אסור וכו':

Rosh on Avodah Zarah.1