Meiri · Chaguigá — Comentadores do Talmud

Meiri · Chaguigá

Meiri · Chaguigá — Comentadores do Talmud no Beth HaMidrash: o texto hebraico e sua tradução em português, com Rashi e os grandes comentaristas. Grátis, online.

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר מי הוא החייב והפטור בקרבנות אלו והוא שאמר הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס נשים ועבדים שאינן משוחררים החגר והסומא החולה והזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית כדברי ב"ש ובה"א כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית שנ' שלש רגלים אמר הר"מ פי' ראיה הוא מה שאמר השם ית' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך ולפיכך זאת המצוה אין חייבין בה נשים וטומטום ואנדרגינוס ואמ' את פני האדון ד' מי שאין לו אדון אלא אחד יצא עבד ולפיכך העבדים פטורים ואמ' שלש רגלים אע"פ שרגל הוא המועד אבל לפי שאמ' רגלים ולא אמ' פעמים כמו שאמ' במקום אחר ובאה הקבלה כי הוא רומז שזאת המצוה אינה חובה על מי שאינו יכול ללכת ברגליו לפיכך יצא חגר וזקן וחולה ועוד אמ' לראות את פני ד' אלקיך ולפיכך אינה חובה אלא על מי שהוא רואה יצא סומא ואמ' במצות הקהל למען ישמעו ולמען ילמדו ולמד מזו הראייה שהיא בשנה השמינית כל ראיה שאינה חובה על השוטה לפי שאינו למד ולא על החרש שאינו שומע ואם חלתה רגלו אחת או אזנו אחת או עינו אחת אינו חייב בראייה לאמרו שלש רגלים ואמ' בהקהל באזניהם ואמ' לראות שתהא הראייה שלמה ואמ' הכל חייבי' להביא מי שחציו עבד וחציו בן חורי' וכבר הודעתיך כי חזר מזה הדעת והדין אצלנו שלא יניח אדם חציו עבד וחציו בן חורין שלא יגמר פדיונו:

אמר המאירי הכל חייבין בראיה וכו' ותחלת הדברים צריך אתה לידע שג' קרבנות נצטוו ישראל להקריב בכל רגל ורגל הראשון עולת ראיה והוא שנאמר בה שלש פעמים בשנה יראה את כל זכורך וראיה זו לא ראית חנם שהרי נאמר לא יראו פני ריקם אלא שהיו מביאים עולה שהיא כלה כליל ומקריבים אותה בי"ט ראשון של רגל והשני שלמי חגיגה והוא שהיו מקריבים ביום זה שלמים מן הבהמה שאין שלמים אלא בבהמה וקרבן זה לכבוד החג ועליו נאמר שלש פעמים בשנה תחג ליי' אלהיך והשלישי הוא כעין שני ונקרא שלמי שמחה ועליו נאמר וזבחת שלמים ואכלת ושמחת לפני יי' אלהיך ואין הלכה כדברי האומר בתלמוד המערב ושמחת אפי' ממקולין אלא צריך לעשותם שלמים והם הנקראים שלמי שמחה ומלבד שלשה אלו היו מביאים בערב הפסח חגיגה ואינה ממנין אלו אע"פ שהיא מצוה וכדכתיב וזבחת פסח ליי' אלהיך צאן ובקר מ"מ אינה מצוה לעצמה אלא לצורך הפסח שיהא נאכל אכילת שובע ואף היא לא היתה באה אלא בזמן שהפסחים מועטים כמו שיתבאר בפסחים ס"ט ב':

וביאר עכשו על קרבן ראשון והוא עולת ראיה שהכל חייבין בה אפי' היו כמה בבית אחד חוץ מחרש ופי' בגמ' אפי' חרש המדבר הואיל ואינו שומע והוא הדין לאלם השומע ואינו מדבר ואע"פ שכל חרש שדברו בו חכמים שאינו שומע ואינו מדבר בכאן הוציאוה מאמרו בפרשת הקהל למען ישמעו ולמען ילמדו ואפי' חרש באזנו אחת פטור וכן יצאו מכלל חיוב שוטה וקטן שאינן בכלל מצות וטומטום ואנדרוגינוס מפני שאינם בכלל זכורך והוא שאנדרוגינוס בריה בפני עצמה וטומטום לא הזהירה התורה על הספיקות ופי' בגמ' שאפי' ביציו מבחוץ אינו חייב הואיל ואינו נקרע עדין ונשים דהא כתו' זכורך ואע"פ שמ"מ מצות עשה שהזמן גרמא הוא כבר אמרו בגמ' סד"א לילף מהקהל קמ"ל זכורך עבדים שאינם משוחררים פי' בגמ' שאפי' חציו עבד וחציו בן חורין פטור החגר והחולה והזקן כל אלו פטורין מפני שאין יכולין לעלות ברגליהם מאחר שתפש הכתוב לשון רגלים ואע"פ שמשמעותו בענין אחר למדים אנו הימנו ענין הליכה ברגל וכל אלו אינם יכולים לילך ברגליהם ואמר אח"כ דרך כלל מי שאינו יכול לעלות ברגליו ופי' בגמ' לרבות המעונגים ביותר שלא הורגלו בדריסת הרגל שלא חייבה תורה לעלות על ידי רכיבה וגדולי הרבנים פי' שאין יכולים לילך בלא מנעל וראיה לדבריהם מה שהביאו עליה בגמ' מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי שהרי אין נכנסים להר הבית במנעל ומ"מ הקשו עליו כשיגיע להר הבית יכרוך סודר על רגליו ויבא אלא שהעקר כדעת ראשון ואע"פ שבתלמוד המערב שבמסכת פסחים פ"ד ה"ז במה שאמר ר' יוסי אף הרצענים מפני שעולי רגלים מתקנים מנעליהם בחול המועד אמרו לדעת רבנן ישראל עשירים הם ובבהמה היו עולים מ"מ לא אמרה תורה שהיכול לעלות ברגליו לא ירכב בבהמה אלא שמי שאינו יכול לעלות ברגליו יהא פטור ומ"מ נראה דוקא במי שהוא מעונג הרבה שאף על ידי מתון אינו יכול לעלות ברגליו ופי' בגמ' שאפי' חגר ברגלו אחת פטור ואין צריך לומר בעלי קבין ר"ל שנחתכו שתי רגליו ונותנים קבים ברגליהם בצורת רגל לסמוך עליהם וי"מ ענין קבים בדרך אחרת כמו שכתבנו במס' שבת והכל עולה לענין אחד והסומא הביאוה בגמ' ממה שאמ' יראה ואפשר לקרות יראה ואנו דורשין יראה יראה כלומר שאתה נראה והוא רואה ומה הרואה הוא נראה לענין השכל בשלמות אורו כך הנראה צריך להראות בשלמות אורו ומכאן אמרו שאף הסומא באחת מעיניו פטור ובגמ' הוסיפו עליהם לפטור ערל וטמא וכן בראשון של פסחים ג' ב' אמרו כל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל אלא שרוב פוסקים לא הביאוה:

איזהו קטן פי' איזהו קטן שאין בו חיוב אפי' לחנכו במצות חכמים שעל חיוב תורה אינו שואל איזהו קטן שעד י"ג שנה ויום אחד נקרא קטן אלא על מצות חנוך הוא שואל כן כל שאינו יכול לרכב על כתפו של אביו מירושלם להר הבית הא אם הגיע לכח זה אע"פ שאינו יכול להלוך מהלך זה ברגליו אף בסיוע אביו כגון שיאחזנו אביו בידו אחת חייב לחנכו וב"ה פוטרים עד שיגיע לילך ברגליו בסיוע אביו והלכה כב"ה ומ"מ לא נתנו בו שיעור זה ממקום שבא עד ירושלם שכל תחום זה אמו הביאתו שחייבת לעלות לשם משום שמחה או שבעלה חייב להביאה ולשמחה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנתחדשו עליה בגמרא אלו הן:

Meiri on Chagigah.2a